עשירים ועניים, בוגדים ונבגדים, צעירים וקשישים, בורים ומשכילים, ולכולם מכנה משותף אחד - כמיהה לאהבה - בספרו של עמנואל בּוֹב, אחד הסופרים הצרפתיים המקוריים והמוערכים של תחילת המאה עשרים.
קובץ הסיפורים אַנְרִי דוּשׁמֵן וצלליו, שראה אור בצרפת ב-1928, מציג דמויות המחפשות סיפוק, משמעות וקשר אנושי - עם אחרים ועם עצמם: בחור צעיר המשווע לחברה ולאהבה נאסף בפארק על ידי גבר עשיר שמניעיו מפוקפקים; אישה נשואה חוזרת בבוקר מליל אהבים ורוקחת סיפורי בדים כדי לתרץ את היעדרותה; בחור ששערורייה מכתימה את עברו מחליט לחזור אל משפחתו הגרה בכפר ולבקש מחילה, אך נמלך בדעתו על סף הדלת.
פושעים, נשים יפהפיות וטיפוסים מפוקפקים מהלכים אימים על גיבוריו המלנכוליים של בוב, אשר קולם הפנימי והפחדים שעמם הם מתמודדים מניעים את גורלם.
התרגום לעברית רואה אור בהוצאת הספרים העצמאית החדשה אפרסמון, שהקימו יואב רייס ויוֹרי מירון, בה כבר ראו אור הספרים האורות כבים ונובלה לירית, ועתידים להתפרסם ספרים נוספים מהמחצית הראשונה של המאה העשרים ובאוריינטציה קווירית.
אנרי דושמן הזמין קפה, קפה חם מאוד, שאותו שתה בלגימה אחת עוד לפני שהסוכר נמס.
אישה במעיל פרווה רטוב שתתה חלב שהומתק כנראה באודם המשוח על שפתיה. עיניה המאופרות בכבדות היו פקוחות לרווחה, כמו עיני בובה.
"איזה חג עצוב!" היא אמרה.
אנרי דושמן ידע היטב שנשים מסוימות מדברות עם גברים כדי לבקש מהם כסף, אבל הוא העדיף שלא לחשוב על כך ולא לפגום בתקווה להרפתקה חדשה.
"אכן, איזה חג עצוב!"
הוא הביט בדלת בחשש שמא שכנו, מר לֶלֶה, ייכנס. אילו עשה זאת, ודאי היה מתיישב כאן, סמוך אליו, וללא ספק דוחק אותו ממקומו.
"אתה ודאי משתעמם, האין זאת, אדוני?"
"אה! כן... אך אל תיעלבי... לו ידעת עד כמה אני סובל... אני משתוקק כל כך לפרוק את אשר על לבי. בעינייך אני רק אדם זר... סבלנות... אספר לך על חיי... הם עצובים למדי..."
הוא שמח כל כך לדבר עד שנדמה כי נעשה צעיר יותר. הוא היה סמוך ובטוח שמצא חן בעיניה, והידיעה נסכה בו ביטחון. הוא עמד להמשיך כשלפתע פרצה האישה בצחוק.
"אל תהיה מגוחך. אם אתה אומלל כל כך, מוטב לך לשים קץ לחייך."
אנרי דושמן האדים. לרגע חיפש אחר מענה הולם.
כשלא מצא, קם ממקומו ויצא, ולבו מר.
הגשם שהִכה בפניו עודד את רוחו. שתי שורות של פנסי גז התחברו בקצה השדרה. ראשיהם של העוברים והשבים נגעו באריג מטריותיהם.
"לשים קץ לחיי! היא מטורפת... איזה עולם אכזר," חשב לעצמו.
