הרקדנית

הסופר הצרפתי ממוצא יהודי איטלקי ז'אן פטריק מוֹדִיאנוֹ זכה בפרס נובל לספרות לשנת 2014 בשל ״אומנות הזיכרון, עימה הוא מעורר את הגורל האנושי הבלתי-נתפס". גם בספרו מ-2023, הרקדנית – כאן בתרגום לעברית של יורי מירון – הזיכרון הוא מעין גיבור, לצד האהבה.

המספר, ככל הנראה בן דמותו של מודיאנו, מביט לאחור ונזכר בפריז של תחילת שנות השבעים של המאה העשרים ובאישה מסתורית שהיה איתה בקשר. חצי מאה חלפה, הוא לא לגמרי זוכר איך היא נראתה, אבל הוא זוכר את מסירותה המוחלטת למחול, ואת היעדרויותיה התכופות מביתה שבעטיין הוא היה זה שטיפל בבנה הצעיר.
 
מגב הספר:
הרקדנית הופך את העבר כזיכרון אבוד לדבר בר החייאה, והמתח הנוצר בין העבר שחלקים רבים ממנו לוטים בערפל לבין ההווה, מוצא את ביטויו בתחילת הרומן: ״לא מן הנמנע שיום אחד יימס השלג והדמויות יעלו ממעמקי הסן ויופיעו שוב, ואיך זה קורה דווקא היום בעיר ששינתה כל כך את פניה ולא מניחה לי להיזכר.״ 
המתח בין עבר רווי מסתורין וחסר ודאות לבין הווה צורמני ומגושם של פריז - הניגודיות בין פריז של העבר הצבועה בגוונים אפלים לבין פריז של ההווה, של עיר רועשת, עמוסת תיירים, ומנוכרת, היא הכוח המטעין באנרגיה את הרומן.