סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנות"הספר הזה, רומן שמבוסס על דמותו של אדם שהתקיים במציאות, שבה אותי בקסמו וריגש אותי באופנים שקשה לתאר, כי הוא חכם כל כך, ורב משמעויות, שחלקן נגלות מיד, ואחרות נפרשות לאורך הדרך, ומפעימות!" - כתבה עופרה עופר אורן על הבמאי מאת דניאל קלמן, "הסופר הגרמני המצטיין של דורו", על פי סלמן רושדי.
קלמן רוקם בספר עלילה מרתקת סביב דמותו של ג"ו פאבסט, אחד הבמאים האוסטרים הגדולים בימי רפובליקת ויימאר, הבורח מאירופה הנאצית להוליווד, חוזר לאוסטריה, שם מחכה לו גם גבלס, שר התעמולה הנאצי, עם הצעה שאי אפשר לסרב לה. "ספר נפלא על שותפות לפשע ועל אחריותו המוסרית של האמן. מצחיק ומבריק", כתבה זיידי סמית על הרומן, החוקר את היחסים המורכבים שבין אמנות ושלטון ואת הקו הדק שבין בורג במכונה ושותף לפשע.
כתבה על הספר מאיה בקר בהארץ:
הבמאי הוא רומן כמעט קליל, לא פעם מצחיק מאוד, מין שילוב בין רומן היסטורי לסאטירה חברתית, שמארחת אינסוף סלבס בני התקופה (ביניהם פריץ לאנג, ורנר קראוס ובילי ויילדר). אבל זו קודם כל ספרות מעוררת מחשבה, בנויה בחוכמה, שמציגה תשובה מורכבת לשאלה מיהו משת"פ. "הוא היה באמת נאצי?", שואל מישהו בספר שנים רבות מאוחר יותר, "הרי לפני המלחמה קראו לו בכלל פאבסט האדום". "מה אני יודע", עונה לו אחר, "לפני המלחמה אנשים היו כל מיני דברים, ואז הם נהיו דברים שונים לגמרי".
למה אני נמצא במכונית הזאת?
אני יושב בשקט. כשלא זזים, הזיכרון לפעמים חוזר.
אבל זה לא עובד. דבר אחד ברור, הנהג מעשן. הרכב מלא עשן כבד. עינַי צורבות. אני מרגיש בחילה. לאיש יש שיער אפור, הכתפיים שלו מכוסות קשקשים. על המראה הפנימית תלוי צלב קטן על מחרוזת פנינים.
רגע. אחד אחד. הנהג בא לקחת אותי, פתח לי את הדלת, והאחרים בהו בי פעורי פה, פרָנץ קראלֶר הרזה, גברת איינצינגֶר הטיפשה, וגם האיש הקטן ההוא, זה שאת שמו אני אף פעם לא מצליח לזכור.
כי בעצם, בסנטוריום אָבֶּנדרוּ, כלומר מנוחת ערבית, כל יום זהה למשנהו. בארוחת הבוקר הרדיו פתוח, הולכים בפארק, הגב כואב, מגישים צהריים, מסתכלים בעיתון ומתעצבנים, בינתיים הטלוויזיה פתוחה; אחדים צופים, אחרים ישנים, תמיד יש מישהו שמשתעל פחד אלוהים. ואז השעה כבר שלוש וחצי וארוחת הערב מגיעה, ואחריה שוכבים ערים וכל חצי שעה צריך לבית שימוש. לפעמים מגיע ביקור, אבל אף פעם לא אלי. לפעמים מת מישהו ומוציאים אותו. אבל איך שלא יהיה, מי שעוד חי, לא באים לקחת אותו במכונית שחורה עם נהג.