מבט ממעוף העורב

שלושה סיפורים ועשרה שירים מתוך כתביו האוונגרדיים של אִי סָאנְג (1910–1937) – דמות אייקונית בתולדות האומנות הקוריאנית, יוצר רומנטי ומיוסר ובלתי מובן, שנפטר לפני שמלאו לו 27 שנים.

מתוך ההקדמה לספר מאת אורי קפלן, שתרגם את הטקסטים מקוריאנית (שיר אחד תורגם מיפנית):
[...]  אִי סָאנְג הוא דמות אייקונית בתולדות האומנות הקוריאנית, קריקטורה של אומן מיוסר – אומלל ורומנטי ומהפכני ובלתי מובן. הוא כתב סיפורים קצרים ושירה סוריאליסטית, הן בקוריאנית והן ביפנית, והיה גם צייר שעבודותיו הוצגו בתערוכות. רבים מבני דורו ביקרו את סגנונו, טענו ששיריו היו "פטפוטים מתוך שינה של מטורף", אך הדורות הבאים הפכו את דמותו לסמל של ממש, לפרוטוטיפ של אומן אותנטי. יצירותיו עוסקות באהבות גדולות ונכזבות לתפארת, בחולי ובשיגעון, ומציגות אותו כמעין גלגול של יוהאן פון גתה, של קורט קוביין. הוא נפטר משחפת בגיל עשרים ושבע והצטרף גם הוא לאותו מועדון מכובד. אחד מחבריו ספד עליו כך: הוא אהב נשים, אהב לשתות, אהב את חבריו, אהב ספרות, אך את עצמו בקושי אהב. אומרים שהוא נפטר בשל מחלה; אך מותו, ביסודו, לא היה אלא התאבדות.
[...] יצירותיו אוטוביוגרפיות במידה כה רבה שנדמה לעיתים שאותו הסיפור מסופר שוב ושוב רק במתכונת שונה, השתקפות מעוותת של עלילה, סיפור של סיפור של סיפור. העלילה המרכזית עוסקת – איך לא – באהבה גדולה, במערכת יחסים מעט חולנית שהיתה לו עם נערה עובדת, גיישה שהכיר במעיינות חמים אליהם נסע ב־1933 בניסיון להחלים מהשחפת. 
[...] הוא חיבר שלושה קבצי שירה, כחמישה־עשר סיפורים ועשר מסות, חלקם התפרסמו בימי חייו וחלקם לאחר מותו. שלושה סיפורים ועשרה שירים נבחרו בקפידה עבור לקט זה, ביניהם חלקים מיצירותיו הידועות ביותר – הסיפור "כנפיים" וקובץ השירה "מבט ממעוף העורב" – וכתבים נוספים שנבחרו מסיבה פשוטה יותר, אם כי מעט מיושנת: טעם אישי. למעט השיר "תנועה" שתורגם מהמקור היפני, כל היצירות תורגמו מקוריאנית.