אפשר לבקש ממך שקט, בבקשה?

פתיחת הסיפור שמן:
אני יושבת על קפה וסיגריות אצל החברה שלי ריטה ואני מספרת לה על זה.
הנה מה שאני מספרת לה.
כבר מאוחר, ביום רביעי חלש אחד, הֶרְבּ מושיב את האיש השמן באזור שלי.
השמן הזה הוא הבנאדם הכי שמן שראיתי בחיים שלי, אם כי הוא נראה מסודר ולבוש בהחלט יפה. הכול אצלו גדול. אבל בייחוד אני זוכרת את האצבעות. כשאני מתעכבת בשולחן שעל יד שלו לטפל בזוג הזקנים, לפני הכול אני שמה לב לאצבעות. הן נראות פי שלושה מהגודל של אצבעות של בנאדם רגיל — אצבעות ארוכות, עבות ודשנות.
אני מטפלת בשולחנות האחרים שלי, שולחן של ארבעה אנשי עסקים, מאוד תובעניים, עוד שולחן של ארבעה וזוג הזקנים האלה. לִיאַנְדֶר כבר מזג לשמן מים, ואני נותנת לשמן המון זמן להחליט לפני שאני ניגשת אליו.
ערב טוב, אני אומרת. אני יכולה לשרת אותך? אני אומרת.
ריטה, הוא היה גדול, זאת אומרת גדול.