כשנראה אותך שוב

"חלק מג׳ון וממני טמון באדמה המשקיפה אל יער ירושלים. יפה ושקט שם, אבל אנחנו עדיין כאן. איך זה נראה מכאן? תנו לי לספר לכם" – כך כותבת רייצ'ל גולדברג־פולין ב"הערת המחברת" בפתח כשנראה אותך שוב, ממואר יוצא דופן בכנותו, שנכתב באנגלית והגיע מיד עם פרסומו לפסגת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

רייצ'ל גולדברג־פולין מספרת על בנה, הירש, שנחטף לעזה בבוקר השבעה באוקטובר 2023 כשהוא פצוע קשה, ונרצח שם לאחר 328 ימים בשבי החמאס. היא כותבת על המאבק שניהלה עם בעלה ג'ון פולין, שהוסיף לספר אחרית דבר, לשחרור בנם; והיא כותבת בעיקר – על אהבתה ועל געגועיה לבנה, על ההתמודדות היומיומית עם החלל שהותיר האובדן, ועל כאב האבל שנוכח בחייה בכל רגע ורגע.

"זה ספר יפה ונורא, משום שהוא כְּתַָב כאב", כתב עמרי הרצוג בהארץ. "הכאב נוכח בכל עמוד, בכל מילה. הוא לא מעוגן במסגרת שמעצבת אותו כמעשיית מוסר, כלקח שצריך ללמוד: איך לפתח חוסן, איך להמשיך הלאה, איך האסון הוא בעל משמעות לאומית, מוסרית, פוליטית או דתית, איך הוא מתקן משהו בעולם [...] אי אפשר להניח את הספר מהיד. הכנות שלו מוחלטת; לא מאופרת, לא מנומסת, לא מתחשבת [...] המשמעות היא האהבה. זו הסיבה שלא יכולתי להניח את הספר מידי: סיפור האהבה של אם לבנה, שנאלץ להיכתב ולא רק להיות, בגלל שהירש נסע לאותה מסיבה בלילה במקום להמשיך לישון. בגלל האהבה, תקופת האבל לא תיגמר עד הנשימה האחרונה. זו אחת מהתובנות היפות והכואבות בספר".

106 ₪

אפשרויות משלוח

איסוף עצמי מהחנות

3 - 5 ימי עסקים

חינם

המגדלור ספרים — מקווה ישראל 18 תל-אביב יפו 6511515

שליחות לדלת ביתך

3 - 10 ימי עסקים

30 ₪

חינם לסל קניות מעל 300 ₪

שילוח בינלאומי

10 - 20 ימי עסקים

150 ₪

250 ₪ לסל קניות מעל 500 ₪

350 ₪ לסל קניות מעל 1,000 ₪

500 ₪ לסל קניות מעל 1,500 ₪

* משלוח לחוֿ"ל עלול לגרור חיוב במיסים ובתשלומים נוספים, בהתאם לכללים ולתקנות של מדינת היעד. בדקו מראש, במיוחד למשלוח לארה"ב, לאור השינוי במדיניות המכסים במדינה

מתוך כשנראה אותך שוב

כפות ידיו היו רגילות, ובדיוק במידה הנכונה, כמו טמפרטורת הדייסה של הדוב הקטן בזהבה ושלושת הדובים. הוא לא כסס ציפורניים, אבל כפות הידיים שלו אף פעם לא היו יפות במיוחד. הן היו שילוב בין אלה שלי לאלה של ג'ון, ואיכשהו זה לא לגמרי הסתדר.
היה לו זקן דליל. הוא רצה שיתעבה וגידל אותו במשך חודשים ארוכים, אבל בשלב מסוים נדמה שהשיער נסוג בחזרה לתוך העור. לזקן נמאס, והאורך נותר בעינו.
הנחיריים שלו היו בצורת שעועית קטנה. בעבר, אפו היה עדין וצנוע, עד שנשבר בגיל 17 במשחק כדורסל שכונתי בחופשת פסח בג׳ורג׳יה, ואז הוא נהיה פשוט אף.
העיניים שלו היו עוגיות שוקולד. לא הצלחתי למצוא את האישונים שלו בתוך הקשתית החומה והחמה, והן תמיד־תמיד נראו עייפות, בכל מצב. עפעפיו היו כבדים, קצותיהם מלוכסנים, כמעט אסייתיים. הריסים שלו היו ארוכים וישרים, לא מעוגלים, פונים קדימה. הגבות שלו צמחו פרא בכל כיוון, אבל הוא הדף את ההצעות של אחיותיו ושלי לסדר אותן.