העולם אולי שייך לצעירים (אנחנו לא בטוחות בזה), אבל יש אהבה גם בגיל 70 ויותר, יש זוגיות בגיל השלישי, יש מערכות יחסים תוססות, מורכבות ומרתקות, כפי שעולה מסדרת ראיונות אישיים שקיימה עמיה ליבליך עם נשים וגברים שחווים - או חוו - זוגיות מאוחרת.
הם מחפשים פרטנר או פרטנרית, פעילים באתרי היכרויות, משתדכים דרך חברים, אבל בגיל הזה, כשכל תחנות החיים המשמעותיות כבר מאחור, לזוגיות, בוודאי חדשה, יש צבעים שונים לגמרי. את הצבעים האלה מציירת עבורנו ליבליך בספר רק חיבוק, הכולל ראיונות אישיים עם נשים וגברים בזוגיות מאוחרת. הצעירה שבהם כמעט בת 70, המבוגר ביותר כמעט בן 95. הנושאים שעולים נידונים בגילוי לב. אהבה, פשרה, בדידות, קרבה, התאמה, אכזבה, מיניות, הזדקנות, אובדן, תיקון, וגם מה אומרים הילדים ואיך זה עובד עם הנכדים.
עמיה ליבליך, שספרה הראשון, חיילי בדיל על חוף ירושלים, היה פורץ דרך בהציגו טיפול פסיכולוגי קבוצתי בחברת־המלחמה הישראלית של ימי 1973, היא מן המרתקים והחשובים שבחוקרי הפסיכולוגיה של החברה הישראלית, ומחברת ספרים ייחודיים על קהילות ישראליות ועל תופעות בחברה הישראלית.
באותו בוקר, בשש וחצי, צעדתי על חוף הים כדרכי, ואחר כך הצטרפתי לקבוצת הקבועים בבית הקפה — כולנו כמעט בגיל 70 פלוס. הגברים, שכבר יצאו מהמים, הקיפו את איצקו סביב השולחן, והשיחה נקטעה באחת כשהתקרבתי. שוב ענייני גברים, אמרתי בליבי. או דיון פוליטי, שבו אני תמיד בדעת מיעוט.
"בוקר טוב, מה נשמע?" שאלתי והתיישבתי על הכיסא הקבוע שלי, קצת מרוחקת מהגברים, על החול.
ג'וני קרא אליי בצהלה, "לאיצקו יש חברה חדשה".
"באמת?" שאלתי. "איזה יופי. בטח צעירה ויפה".
"דווקא לא", אמר איצקו, "היא בדיוק בגילי, אבל עדיין יפה", וניגש אליי עם קופסה של עוגיות ביתיות. "את אלה היא אפתה בעצמה! תתכבדי".
הסתכלתי בו, גבר שזוף וקירח, בעל כרס ועיניים כחולות. לפני פחות משנה התאלמן מאשתו ואם ילדיו.
"גם יפה, וגם אופה", אמרתי. "תגיד, איצקו, מה אתם אוהבים לעשות יחד? לבשל? לטייל, ללכת לקולנוע? מה בעצם רוצים חברים בגיל שלנו?"
"להגיד לך את האמת", הוא ענה, "רק חיבוק!"
"איזה יופי!"
"כן, רק חיבוק. זה מאריך את החיים, שמעת?"
