בקצה הלילה

"הקריאה בספרו של פְרידוֹ לָמְפֶּה, שכותרתו לקוחה משיר של ריינר מריה רילקה, דומה להפלגה קצרה סביב נוף עירוני", כותבת שירי שפירא, מתרגמת בקצה הלילה, בהקדמה לספר שראה אור באוקטובר 1933, והוכנס מיד לרשימת הספרים האסורים לפרסום במשטר הנאצי, משום שיש בו תיאור של קשר הומוסקסואלי וקשר בין אישה גרמנייה לגבר שחור. 

את בקצה הלילה מאכלסות דמויות החולפות ונעות בעיר הנמל הצפונית ברמן: ילדים וילדות, נגן חליל, זוג מאוהב, שני סטודנטים העומדים להפליג בלילה, זקן על ספסל, זונה ולקוח מהוסס, ימאים ולהטוטנים. העלילה מתרחשת משעות אחר הצוהריים ועד לפנות בוקר של יום המוחרת. העיר והאנשים נעים להם בין הצללים, והלילה מתגלה כגיבורו האמיתי של הסיפור. 

פְרידוֹ לָמְפֶּה אמר כי הספר נולד למשטר שבו לא אפשרו לו ״לנשום״, וקיווה שספרו יזכה לחיים שניים אי־שם בעתיד. הספר ראה אור במהדורה מצונזרת ב־1949, ורק ב־1999, בשנת המאה להולדתו של למפה, יצא שוב לאור בגרסתו המלאה. זהו תרגום ראשון לעברית מיצירתו הלא־מצונזרת של לָמְפֶּה.

לָמְפֶּה היה ספרן, עורך ספרות, משורר וסופר. בין היתר ערך מספריו של הנס פאלאדה. הוא נרצח שישה ימים לפני תום מלחמת העולם השנייה. שני חיילים בצבא הרוסי לא האמינו כי האיש המצולם בתעודת הזהות הוא אכן האדם הכחוש שעומד מולם. הם חשבו אותו לחייל אֵס־אֵס וירו בו למוות. על קברו נחרת הכיתוב ״אתה לא לבד״.