איך להיות סקוטית - שיעורים בשייכות

"זהו חיבור על שייכות. וזהו חיבור על לאומנות. אני מבקשת לבדוק בו למה קשה לי להרגיש שייכת לישראליוּת, ולמה קשה לי להתנתק ממנה, או מה בכל זאת מחבר אותי אל הישראליוּת בעבותות", כתבה ארנה קזין עם צאתו לאור של ספרה ה-11, איך להיות סקוטית. "אני מנסה לבדוק אם אני יכולה לערוך הסבה תרבותית ולהפוך לסקוטית – זה הציר המרכזי של החיבור שהשקעתי בו הרבה עבודה של למידה ותרגול והיטמעות".

דרך שמונה "שיעורים בשייכות", בספר שכתיבתו "נולדה מתוך מצוקה אמיתית, עקה מוסרית, לנוכח המעשים של ישראל בעזה ובשטחים", פוסעת קזין בין רמת גן של ילדותה לגלזגו של שורשי משפחתה, שם נולדה; בין שירי העם והאגמים של סקוטלנד לבין טקסי הזיכרון והחרדות של הישראליוּת; בין רגעי חסד אינטימיים לבין מחשבות על גוף, מגדר ומקום. על הדרך, בכתיבה עמוקה, כנה וישירה, אך לא נטולת הומור, קזין גם בודקת אם תוכל להתמסר לקולינריה הסקוטית, האם תצליח להפיק צליל מחמת החלילים שרכשה, ומה באמת לובשים גברים סקוטים מתחת לחצאית?

"קזין כותבת מתוך יושר אינטלקטואלי עמוק, שאינו חושש ממורכבות ומחשבון נפש", כתב עורך הספר, דורי מנור. "מתוך המסע האישי הזה נולדת הזמנה אמיתית לכולנו: להסתכל מחדש על חיינו, ולזכור שזהות ושייכות אינן שאלה של דם, שפה או טריטוריה – אלא של דמיון. והן נוצרות בכל פעם שאנו מעזים לחרוג מגבולות עצמנו ולספר את סיפורנו מחדש".

כתבה על הספר שרי שביט:
ממואר חשוף ויפה על שייכות ומקום, ועל אי שייכות ועל אי מקום, ועל ניסיון נואש כמעט, הירואי ופצוע, לעבור הסבה תרבותית. זהו ספר קווירי בן זמננו. כזה שנכתב כאן ועכשיו, ונוצר מתוך ימי כאב, דם ועיוורון. ויחד עם זאת הוא קריא בטירוף ומעלף לפרקים ומשעשע ומחדש בדרכו. את הסקוטית קראתי בוואן טייק, קריאת בינג' אחידה, מה שנקרא. לפעמים רציתי לנער אותו שיתעורר מהסרט התל אביבי-סקוטי שהוא חי בו. לפעמים, להוכיח את בית הגידול שלו. להתווכח בצעקות רמות. ולפעמים מרוב הזדהות, לתת לו חיבוק ולנחם אותו. להבטיח שהעתיד הישראלי יהיה הרבה יותר טוב.