"בשורה פואטית מלהיבה ובעיקר נחוצה מאוד", כתב המבקר אלי הירש על ספר הביכורים של צור גואטה, שיש בו "שיווי משקל מפתיע בין אלגנטיות וקלות כתיבה של משורר מפעם, שיודע להפריח בועות-שיר יפהפיות במינימום מאמץ ועם מקסימום משמעות, לבין רצינות וכובד ראש של אדם צעיר שנאלץ להיאבק על כל היבט של חייו בעולם הזה".
כותב עורך הספר, דורי מנור:
קל לקטלג את צור גואטה לפי קטגוריות של פוליטיקת זהויות. משורר צעיר? צ'ק. מזרחי? צ'ק. מהפריפריה? צ'ק. הומו? צ'ק. דתל"ש? צ'ק. תל־אביבי בהווה? צ'ק. מצד זה הכול ידוע וצפוי מראש. אבל כמה רחוקות הקטגוריות האלה מהעיקר הבלתי קלישאתי: נפש מרגרינה הוא ספר ביכורים ייחודי ונדיר בעוצמתו. הרחק מכל קלישאה ומכל פוליטיקת זהויות, הספר ראוי להיקרא בשביל מה שהוא: יצירה רעננה ומאתגרת של משורר אמיתי.
כנפיים
כַּמָּה רָצִיתִי לְשַׁנּוֹת צוּרָה:
לַהֲפֹךְ לְנָמֵר אוֹ לְנַחְלִיאֵלִי
אוֹ לְהִשָּׁפֵךְ כְּמוֹ מַיִם,
שֶׁאוּכַל לִזְרֹם מִכָּל צָרָה,
לָרוּץ מַהֵר
אוֹ לִפְרֹחַ דֶּרֶךְ אֶשְׁנָב
בְּרִפְרוּף כְּנָפַיִם.
וּבְשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית,
הָיִיתִי מִתְפַּלֵּל שֶׁהַטַּלִּית תַּהֲפֹךְ
לִגְלִימָתוֹ שֶׁל הָארִי פּוֹטֶר –
גְּלִימַת הֵעָלְמוּת.
וְאוּלַי, אָמְרָה הַפְּסִיכוֹלוֹגִית,
אוּלַי רָצִיתָ פָּשׁוּט
(לֹא לָמוּת, אֲבָל)
לְהֵעָלֵם?
זוֹ לֹא הַטַּלִּית שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת אַחֶרֶת.
זֶה לֹא הַנַּחְלִיאֵלִי שֶׁרוֹצֶה לִפְרֹחַ. לֹא הַמַּיִם.
זֶה הַיֶּלֶד שֶׁרָצָה לִבְרֹחַ
וְלֹא הָיְתָה גְּלִימָה
וְלֹא הָיוּ כְּנָפַיִם.
***
הומו
שָׁאַלְתְּ אוֹתִי מָתַי הֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי הוֹמוֹ,
וַאֲנִי סִפַּרְתִּי לָךְ עַל הַחֲטִיבָה וְעַל הַהַכְחָשָׁה וְעַל הַחֲבֵרָה
וְעַל הַצָּבָא וְכָל מִינֵי סִפּוּרִים.
אֲבָל בָּרֹאשׁ שֶׁלִּי חָזַרְתִּי אִתָּךְ לַמַּשְׁבִּיר לַצַּרְכָן בְּנַהֲרִיָּה.
אֲנִי הָיִיתִי נַעַר. נִתַּקְתִּי אֶת יָדִי מִיָּדֵךְ,
וְאָמַרְתִּי לָךְ שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְחַפֵּשׂ גַּרְבַּיִם.
אַתְּ הָלַכְתְּ לְדַרְכֵּךְ וַאֲנִי הָלַכְתִּי לְדַרְכִּי.
שִׁקַּרְתִּי. הָלַכְתִּי לְמַחְלֶקֶת הַלְבָּשָׁה תַּחְתּוֹנָה,
לִבְהוֹת בַּאֲרִיזוֹת הַתַּחְתּוֹנִים לִגְבָרִים,
עֲטוּרוֹת תַּצְלוּמֵי הַדֻּגְמָנִים הַיָּפִים, הָעֵירֻמִּים.
כַּמָּה רָצִיתִי לִקְנוֹת מַאֲרָז אֶחָד כָּזֶה, רַק אֶחָד,
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִשְׁמֹר אֶת הַתְּמוּנָה מִתַּחַת לַכָּרִית
וּלְהִסְתַּכֵּל בָּהּ בַּשָּׁעוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה.
(וְרָצִיתִי לְבַקֵּשׁ שֶׁתִּקְנִי לִי תַּחְתּוֹנִים
אֲבָל פָּחַדְתִּי שֶׁתָּבִינִי).
עַכְשָׁו אַתְּ יוֹדַעַת מָתַי הֵבַנְתִּי.