הו! גיליון 30 – אות קין

אות קין היא כותרת המשנה לגיליון 30 של כתב העת לספרות ושירה הו! בעריכת דורי מנור, סיון בסקין ויואל טייב, ובו יצירות שהגיעו למערכת כתב העת בתגובה לקול קורא יוצא דופן, שבו נכתב, בין השאר: [...] אנחנו כותבים בשפה שנשטפה בדם [...] שפה שמדברת כיום בשם הרג וגירוש ונקם [...] כשהמילים עצמן נעשות מבשרות רעה – כשהן משמשות להסתרה, להכחשה, להרס – אולי דווקא השירה, הסיפור, המסה, יכולים לנסות לומר אמת.

הגיליון נערך מתוך ניסיון להבין מה קורה לעברית כאשר המציאות שבתוכה היא נכתבת נעשית אלימה כל כך, והוא מוקדש לרגע הזה, שבו השפה משנה את פניה. היצירות בגיליון הן חקירה וכתיבה סביב המושג אות קין בכל צורותיו – לא רק כסימן של קלון, אלא גם כסימן של חיים לאחר הפשע, של חרדה ושל פגיעוּת. סימן שאי אפשר למחות, ושנחרט גם בגופה של העברית וגם בגופם של דובריה.

הגיליון בנוי ממדורים שונים, וכולל מסות, סיפורים, שירה, תרגומים לטקסטים עקרוניים העוסקים ביחסים בין שפה, אידאולוגיה ופשע, וכן שיחות על כתיבה עברית מחוץ לגבולות הארץ וראיון עם עורכי כתב העת לרגל עשרים שנה לפעילותו.

מתוך הגיליון:
מה קורה כאשר שפת התרבות בנויה מיסודות רעילים או מתחילה לשאת בקִרבּהּ רעלים שונים? לפעמים מילים הן כמו מנות ארסן זעירות: בולעים אותן בלי לשים לב, ונדמה שאין להן שום השפעה, אך כעבור זמן־מה הרעל בכל זאת פועל את פעולתו. ויקטור קלמפרר, שפת הרייך השלישי: רשימותיו של פילולוג, מגרמנית: שירי שפירא.

העברית כלשון הכוח והעליונות לא נולדה בעזה [...] השינוי בה החל הרבה קודם. אלא שעד לעזה, העברית עדיין ידעה מפֹּה ומשם, כמו ברזל יצקו ממנה גם חרבות וגם אתים. ואז, בעזה, הולאמה העברית ושִׁדרתה המרכזית נוּתבה לייצורן של חרבות בלבד. חרבות ברזל. מיכאל ספרד, שפת הפשע.