זרה ונושמת

כיצד הפנייה הלירית נושאת סיפורי חיים, כרוניקה ועדות? מה כוחו של השיר לנוכח תהפוכות המאה העשרים? באילו אופנים, גם היום, הוא מקיים את סגולותיו הקדומות להלל, לקונן ולהציל?  

"שתיקה ותדהמה למול תהפוכות ההווה הולידה מוזיקה יחידה במינה וריתמוס נודד ממערב למזרח ומהדהד מעריסה לקבר", כותבת המסאית וחוקרת השירה לילך לחמן בפתח הדבר לזרה ונושמת, ובו מסות שנכתבו לאורך שלושה עשורים, כולן לפני השבעה באוקטובר 2023, בהן לחמן קוראת ביצירות ששימשו קול לשִכחה, לחורבן ולגעגוע ועיצבו את הזיכרון החי של העברית.

בכתיבה הנעה בין התבוננות אינטימית בעולם המשורר/ת ובשיר לגילויים מעוררי מחשבה על המשקל שיש לתרגום ועל היחס בין הזמן והמקום של המשורר לתחביר השיר ולצליל המילה הבודדת, לחמן מזמינה אותנו ל-12 קריאות, שבהן היא מנסה לשרטט את מחשבת השירה של חדוה הרכבי, אמילי דיקנסון, אלזה לסקר־שילר, אבות ישורון, פול צלאן, נתן זך, יונה וולך, נורית זרחי, חביבה פדיה, שמעון אדף, שבא סלהוב, הלית ישורון ולאה נאור.

על העטיפה: לילך לחמן, 1996. רישום: צבי לחמן