מוסד ביאליק הוא בית הוצאה לאור שהקימו ההנהלה הציונית העולמית והנהלת הסוכנות היהודית בשנת 1935 לזכרו של המשורר חיים נחמן ביאליק, במלאות שנה למותו.
על הקמת ההוצאה הוחלט בישיבה של הסוכנות היהודית בנובמבר 1934, על פי הצעתו של נחום סוקולוב ובהסכמה עם אגודת הסופרים וקרן היסוד, אשר הקציבה להקמתה 5,000 לא"י.
המנהל ומעצב דמותו של מוסד ביאליק, שכיהן בתפקידו מעת היווסדו ועד סוף שנות השישים של המאה העשרים, היה משה גורדון, שהיה לפני כן מראשי רשת החינוך העברית תרבות בפולין וממנהיגי המפלגה הציונית-סוציאליסטית הפועל הצעיר–צעירי ציון.
בתור מוסד לאומי ציבורי נדרש מוסד ביאליק בתחילת דרכו לכנס באופן שיטתי את אוצרות התרבות היהודית ולטפח את הספרות והלשון העברית, אולם כיום רואים אור בהוצאה ספרים בתחומים רבין ומגוונים, בהם יהדות, מקרא, ספרות יפה, שירה, תולדות ארץ ישראל, היסטוריה, תולדות האמנות, מזרחנות, משפט, מדעי החברה, רפואה, פילוסופיה, תרגומי מופת ובלשנות.
מ-1944 ועד 1958 ראו בהוצאה 14 תרגומים של ספרות מופת עולמית. לקראת סוף שנות החמישים של המאה העשרים יזם ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, את האצת הפעילות בתחום זה. הוא כינס בלשכתו כמה מראשי אנשי הרוח של המדינה הצעירה, ופרש לפניהם את ה"אני מאמין" שלו בנושא.
מרתקת במיוחד מעורבותו של בן גוריון, כפי שעולה מפרוטוקולים אותם פרסם מרדכי נאור ברשימה שהופיעה בהארץ במלאת 75 שנה למוסד ביאליק, והמידע שמובא להלן מבוסס עליה:
ב-21 בינואר 1958 נפגשו בלשכתו של בן גוריון הפרופסורים מרטין בובר, שמעון הלקין ואהרן קציר, שר החינוך זלמן ארן, שני קודמיו, זלמן שזר ובן-ציון דינור, המשורר והמתרגם ראובן אבינועם, מנהל מוסד ביאליק משה גורדון ועוזריו הקרובים של בן גוריון: טדי קולק ויצחק נבון.
בן גוריון פתח: "אני מציע קיומו של מפעל הדומה לזה של אוניברסיטת שיקגו [...] הריני להציע רשימה ראשונה של ספרים הנדמים לנו להיות חייבים להכלל במפעל: איינשטיין, שפינוזה, פילו(ן). מספרות הודו: מבחר האופנישדות (חלק מכתבי הקודש ההינדיים) וכן מבחר משיחות בודהא; מספרות יוון: אייסכילוס, סופוקלס, אווריפידס, אריסטופנס; וכן מבחר כתבי תוקידידס ופוליביוס. מבחר מספרות סין [...] בעניין הספרות הלטינית, אני מפקפק בערך המקורי של ספרות זו, אך מציע בכל זאת לתרגם את לוקרציוס וכן את יוליוס קיסר וטציטוס. מן הספרות האירופית אני מציע: בוקאצ'יו, סרוונטס, שקספיר, פסקל, דקרט ועוד. מן הספרות האמריקנית: ג'פרסון, וילסון, ויליאם ג'יימס, הווארד פאסט, דיואי [...]
במשך הדיונים, ותוך כדי התנצחויות, חזר ופרש בן גוריון את חזונו: "אולי אהיה כחולם בעיניכם... אני מאמין שנוכל להשיג טובי כוחות הספרות והמדע של ישראל, של העם היהודי, וניתן לעם את כל הטוב והחשוב שיש בספרות האנושית [...] הרעיון לא נותן לי מנוח כבר הרבה שנים. מאז קום המדינה הרגשתי שיחד עם הקמת המדינה עלינו להקים מדינת הרוח. לא כמדינה המוגבלת בטריטוריה. אנו חייבים לתת לדור שלנו בעברית, שהיא שפתו, את כל אוצרות הרוח האנושית, יען כי כל אחד מאתנו הוא אזרח העולם".
לאחר פגישות רבות נוספות, בהן השתתפו גם המשוררת לאה גולדברג, הסופר חיים הזז וא/נשי רוח נוספים, נחתם בתחילת 1962 הסכם בין מוסד ביאליק לעיתון דבר להפצת ספרי המופת בקנה מידה גדול. במודעות שפורסמו בעיתון בחודש מארס 1962 נמסר כי בשלב הראשון מוצעים לקוראים 28 תרגומים ממיטב ספרות העולם מאז ימי הקדם, במסגרת "מפעל ענק - ראשון מסוגו בארץ!" מחירי הספרים נעו בין 2.60 ל-7.90 ל"י והעיתון הציע הנחה של 35 אחוזים על כל ספר. כן הובאה רשימה של עשרות תרגומי מופת שיופיעו בשנים הבאות.
ברשימה כמעט יחצ"נית שפורסמה בדבר ב-2 במרץ 1962, כתב בן גוריון: "ספרי המופת של יוון ורומא, סין והודו, פרס וערב, מצרים ובבל; מיטב הספרות והמחשבה של ימי הביניים; כתביהם החשובים של הוגים, משוררים, חוזים ואנשי מדע דגולים של המאות האחרונות בכל הארצות; הספרות של תקופתנו שיש לה ערך קיים - כל אלה יש להריק לעברית חיה ומועשרת של תקופתנו על מנת שיישמר הריח והטעם של המקור ויתלבש בלבוש עברי הולם טבעה ונשמתה של לשוננו העברית".
עד היום תורגמו על ידי מוסד ביאליק כמאה ספרי מופת מעשרים שפות, בהן אוגריתית, אכדית, סינית, סנסקריט, פרסית, ערבית ולטינית.
עוד מפעלים בולטים של ההוצאה: האנציקלופדיה המקראית, סדרת ספרי תולדות הפילוסופיה החדשה מאת פרופ' שמואל הוגו ברגמן, מבחר עשיר מכתבי מרטין בובר, כתבי זאב ז'בוטינסקי וכתבי חיים גורי, פרסום כל כתבי אורי צבי גרינברג בעריכת דן מירון, פרסום כל שירי אבא קובנר, הוצאה בארבעה כרכים של כל שירי דוד אבידן, סדרת האנציקלופדיה של הרעיונות.
משנת 2011 רואים אור במוסד ביאליק ספרי סדרת כבר לשירה, בעריכת ליאת קפלן.
בשנת 2006, עם פרישת המנכ"ל הוותיק של ההוצאה, יצחק טאוב, לאחר 25 שנים בתפקיד, הוא השיב לכמה שאלות של עיתון הארץ:
מהו הספר שנדפס במוסד ביאליק שאתה גאה בו ביותר? - "כל כתבי אורי צבי גרינברג; גאוות מוסד ביאליק על המהדורה הסופית של כתביו, בעריכתו של דן מירון, שעדיין אנו שוקדים על השלמתה".
מה הספר שהחלטת לא לפרסם במוסד ואתה מצטער על כך? - "זכרון דברים של יעקב שבתאי. אמנם לא אני החלטתי שלא לפרסמו, אלא אלה שקדמו לי בהנהלת בית ההוצאה, אך מאחר שהספר נדחה סמוך לבואי, וכל זה מטעמים פורמליים שעניינם בזכויות נלוות, הוא נחקק בזיכרונה של ההוצאה כמחדל שאסור לו שיקרה שוב".
איזה ספר שיצא בהוצאה אחרת היית שמח לפרסם במוסד ביאליק? - "אני מצר על כך שההמשך לסדרת התרגומים מן הקלאסיקה היוונית, מעשה ידיו של שלמה דיקמן המנוח, אשר יזם בשעתו מוסד ביאליק, מתבצע עתה בהוצאת שוקן בתרגומו של אהרן שבתאי.
בתשובה לשאלה "לו כתבת מכתב למחליפך בתפקיד, כיצד הוא היה נפתח?", השיב טאוב: "עמוס יובל היקר, ברוך בואך למוסד ביאליק. צר לי שאני נאלץ לומר לך שמבחינה חומרית לא צפויים לך חיים קלים, שכן הוצאות ספרים כשלנו, הנתמכות ציבורית, אינן באופנה יותר. אני רק בטוח שעל כל תלאות החומר יפצה מה שברוח". ואכן, מוסד ביאליק התאפיין במשך שנים רבות בכך ששיקוליו בקביעת מדיניות ההוצאה לאור הם תוכניים, הודות להסתמכותו על מימון הסוכנות היהודית ולאחר מכן של ממשלת ישראל, אולם בשנת 2021 החליט משרד התרבות והספורט לבטל את תקנת התמיכה שממנה קיבל המוסד את תקציבו.
