על הרוחני באמנות

קלסיקה של הצייר והתיאורטיקן הרוסי ואסילי קנדינסקי, המבשרת ומבססת את התמורה הגדולה שחלה באמנות הציור בתחילת המאה העשרים - המעבר מן המוחשי אל המופשט. ספר הנחשב אבן יסוד בלימודי תולדות האמנות המודרנית.

בשנת 1910 צייר קאנדינסקי קבוצת תמונות שנעדר מהן נושא במשמעות הרגילה של מונח זה, והתחיל בכתיבת דעותיו והשקפתו לביסוס התמורה המהפכנית הזאת. הרשימות נכתבו מתוך סערת נפש ואמונה עמוקה בחובת האמנות להתגבר על "הפיתוי החומרני שהנפש נכנעת לו למראית עין", באשר יש לה לאמנות ייעוד, "גם כוח נבואי מעורר, היכול לפעול הרחק והעמק". בחיבורו מבקר קנדינסקי את החברה המודרנית החומרנית וה"הגיונית", ומחפש דרך רוחנית שתתבסס על אמנות ותמלא את מקומו של המדע הכושל.

הספר ראה אור בסדרת מחקרים באמנות ובתולדותיה, בעריכתו של פרופ' משה ברש, שהקדים לו מבוא, ולרשימות נלווים רישומים מעשה ידי האמן, כהופעתם במהדורה המקורית, וכן שמונה לוחות של תמונות.