מבחר נרחב משיריה של אגי משעול בשלושים שנות כתיבתה הראשונות, עד 2003.
בספר מופיע מאמרו הארוך (150 עמודים) של חוקר הספרות דן מירון, שכותרתו הסיבילה הקומית, בו הוא קובע בטון הפסקני המאפיין אותו כי אגי משעול היא "משוררת שעומדת עתה במלוא כוחה, בצהרי היום השירי הגדול שלה... אגי משעול שייכת, ללא ספק, לשושלת המשוררות העבריות הגדולות - רחל בלובשטיין, יוכבד בת-מרים, לאה גולדברג, דליה רביקוביץ' ויונה וולך".
חֲתוּל הֲזָיוֹתַי אוֹרֵב לְכָל תְּזוּזָה
וְכִי מַהוּ חָתוּל אִם לֹא דְּרִיכוּתוֹ
מַהוּ אִם לֹא קְפִיצֵי צִפָּרְנָיו
הָאֲצוּרִים בְּפַרְוַת כַּפָּתוֹ
הָרֵיחַ הַלַּח הָרוֹעֵד בִּנְחִירָיו
קְצֵה הָעַצְבָּנוּת בִּזְנָבוֹ
מַהוּ חָתוּל אִם לֹא וֶרֶד שֶׁגַּם בּוֹ
נִתְגַּשְּׁמוּ כָּל קִסְמֵי הָאוֹקְסִימוֹרוֹן –
