"עַכְשָׁו כְּשֶׁהַמָּוֶת זוֹחֵל סָבִיב / וֶאֱגוֹזֵי הַפֶּקָאן נִלְחָצִים אֶל קְלִפָּתָם, / אֲנִי מִתְחַבֵּאת בְּתוֹךְ הָעִבְרִית" – את השורות האלה כתבה אגי משעול לאחר אירועי 7 באוקטובר. הן נוספו לספר זה ברגע האחרון ממש, כמו בלית ברירה. "עַכְשָׁו כְּשֶׁהַכֹּל בְּעִתּוֹ / וְהַכֹּל בְּעָתָה / כְּשֶׁהַמַּטָּע מוֹשִׁיט וְהָאֲדָמָה חֲרוּשָׁה, / אֲנִי עוֹשָׂה רַק מַה שֶּׁרִילְקֶה אוֹמֵר: / נוֹתֶנֶת לַיֹּפִי וְלָאֵימָה לִקְרוֹת לִי", היא כתבה.
שירים זה מכשפות משכלל, מדייק ומביא לכדי שיא את השלב הנוכחי ביצירתה של משעול. הוא נותן מבט ממזרי, חכם וחומל בחייה ובשירתה, מסכם אותם ובו בזמן מפיח בהם רוח חדשה. בלי להסיט את מבטה מן המכאוב, מהאובדן הזוחל תמיד, אגי משעול מציעה בו לאוהבות ואוהבי העברית, גם עתה, מחבוא – של יופי, של אמת, של נחמה.
ממ"ד
עַכְשָׁו כְּשֶׁהַמָּוֶת זוֹחֵל סָבִיב
וֶאֱגוֹזֵי הַפֶּקָאן נִלְחָצִים אֶל קְלִפָּתָם,
אֲנִי מִתְחַבֵּאת בְּתוֹךְ הָעִבְרִית.
דָּבָר לֹא יְאֻנֶּה לִי בִּכְתִיבָה תַּמָּה,
דָּבָר לֹא יְאֻנֶּה
אִם אֶסָּפֵג בָּאוֹתִיּוֹת,
אִם לֹא אֵצֵא מִן הַשּׁוּרָה -
מְכֻוֶּצֶת לְחִירִיק,
דְּחוּסָה בְּתוֹךְ סָמֶךְ אוֹ
בֶּטֶן גִּימֶל
עִם דְּמָעוֹת נוֹטְפוֹת
שֶׁל חֲטָף.
שְׂפַת קֹדֶשׁ אֲהוּבָה -
עַכְשָׁו כְּשֶׁהַכֹּל בְּעִתּוֹ
וְהַכֹּל בְּעָתָה,
כְּשֶׁהַמַּטָּע מוֹשִׁיט
וְהָאֲדָמָה חֲרוּשָׁה,
אֲנִי עוֹשָׂה רַק מַה שֶּׁרִילְקֶה אוֹמֵר:
נוֹתֶנֶת לַיֹּפִי וְלָאֵימָה לִקְרוֹת לִי
בְּלִי לַחְשֹׁב
שֶׁזֶּה סוֹפִי.
