זאת שעפה אחורה

אֶפְּשְׁטֵיין, הַמּוֹרֶה שֶׁלִּי לְמָתֶמָטִיקָה,
אָהַב לְהוֹצִיא אוֹתִי לַלּוּחַ.
אָמַר שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלִּי מַתְאִים רַק לְכוֹבַע.       
אָמַר שֶׁצִּפּוֹר עִם שֵׂכֶל כְּמוֹ שֶׁלִּי
הָיְתָה עָפָה אָחוֹרָה.
שָׁלַח אוֹתִי לִרְעוֹת אֲוָזִים.

מהדורה חגיגית שבה נארגים אחד משיריה המוכּרים והאהובים של המשוררת אגי משעול עם איוריו הנהדרים של עובדיה בנישו לכדי יצירה הפונה לדור הצעיר ולמבוגרים כאחד. זאת שעפה אחורה מציג את כוחה של הרוח האנושית להפוך עלבון צורב בילדות לברכה בבגרות, תוך סירוב להיכנע לסמכות מדכאת.

כתבה אגי משעול על השיר, שפורסם לראשונה בשם אווזים:
אפשטיין היה המורה למתמטיקה שכדי להסביר לי שממני כלום לא ייצא, פלט את המשפט הבלתי נשכח: "אם לציפור היה השכל שלך, היא הייתה עפה אחורה". כאילו חש עוד לפניי, איש המדעים המדויקים הזה, שאליי צריך לדבר במטפורות. המשפט הזה דגר בי בגלל העלבון אבל גם בזכות יופיו, והשיר "אווזים" שכתבתי עליו כעבור שנים, היה שווה לי את כל התיכון.