ניסים ונפלאות

מהדורת 2015 עם איורים של מישל קישקה לקלסיקה של לאה גולדברג (דודה של שום-איש), שראתה אור בשנת 1954. הטקסט עצמו התפרסם כבר ב־1938 כסדרה בהמשכים בעיתון דבר לילדים.

הַסִּפּור מִתְרַחֵש בְּתֵל אָבִיב בְּקַיִץ אֶחָד, לִפְנֵי שָנִים רַבֹּות. נִסִּים בֶּן הָעֶשֶר בֹּורֵחַ מִשְּׁכּונָתֹו ומַגִּיעַ לִשְכּונָה אַחֶרֶת בְּתֵל אָבִיב, שֶבָּה מִתְגֹּורֶרֶת מְחַבֶּרֶת הַסֵּפֶר. הִיא מַזְמִינָה אֹותֹו לְבֵיתָה ומַפְגִּישָה אֹותֹו עִם יַלְדֵי הַבִּנְיָן וְגַם עִם הַקֹוף נִפְלָאֹות שֶהֹופֵך לִידִידֹו הַטֹּוב. לְמִי שַיָך הַקֹוף וְאֵיך הִגִּיעַ לְגַג בֵּיתָה שֶל הַמְּחַבֶּרֶת?  ומַדּועַ נִסִּים בּרַח מִשְּׁכּונָתֹו? עַל כָּל זֹאת וְעֹוד בַּסֵּפֶר הַמַּצְחִיק, הַמְרַגֵּש וְהַמְרַתֵּק נִסִּים וְנִפְלָאֹות. 

כתבה מיה וינשטוק:
ספרה של גולדברג מלא בשנינויות שפה נפלאות, בתיאורים קצרים ונהדרים של העיר הצעירה תל אביב ושל החיים בה, באהבה ובהערכה לילדים, אך מעל הכל זהו סיפור על אנשים החיים בצדי החברה, אנשי שוליים, הנושאים בקרבם כאב גדול. סיפור מלא אהבת אדם [...] כשגולדברג התחילה לכתוב את נסים ונפלאות היא היתה אישה צעירה, בשנות העשרים לחייה, ואילו את המספרת בת דמותה הפכה לאישה זקנה ובודדה, ל"דודה של שום-איש". שם נבואי ועצוב זה, שכן היא המשיכה כל חייה להיות דודה של שום איש, מלווה את שמה בכל הכרוך בכתיבתה לילדים עד היום.