יומני לאה גולדברג

יומני לאה גולדברג חושפים כמה וכמה פנים מעולמה, מהווייתה המיוסרת, ממערכת ערכיה, מסקרנותה האינטלקטואלית המושחזת, מחוויותיה ומגחמותיה של המשוררת האהובה, אשר הועידה את עצמה מילדות, כשבקיאותה בעברית הייתה עדין בחיתוליה, להיות סופרת עברייה.

גולדברג כתבה יומנים בעברית מאז היותה בת עשר בעיר מגוריה בקובנה שבליטא, כאשר שליטתה בלשון כתיבתה היתה עדין בחיתוליה ועד שנים אחדות לפני מותה בשנת 1970 בירושלים.

הדילמה שבין זכותה של המשוררת לפרטיות גם לאחר 35 שנים לפטירתה לבין רצון הקוראים לדעת כמה שיותר על המשוררת היקרה ללבם, הוכרעה על ידי האנשים המופקדים על עיזבונה אשר הגיעו למסקנה:

"... כי בשל הזמן לתת ליומנים פומבי וכי פרסומם ייתן כלי חשוב לחובבי שירתה להבין ביתר עמקות את עולם יצירתה, ויגלה לפניהם משהו מאותו הכאוס המיוסר שמתוכו נולדת ההרמוניה" (אריה אהרוני בהקדמה לספר).