בספר השירה ה-17 של אגי משעול אשה ניצבת בפתח בית או נשקפת בחלון כשהמשקוף ואמות הסיפים סוגרים עליה,
נשמונת המפרכסת בתוך גוף, אשה עירומה עטופה בבגדיה,
נפש חופשית שהפנימה את מגבלותיה בזמן ובמרחב.
על השיר נשמונת, אמרה אגי משעול בראיון: "אני מדברת שם עם הנשמה שלי ושואלת אותה, 'מה לך יחידה שככה נתקעת במנהרת הזמן, בגוף שגילו אינו גילך'.
"בדרך של המשוררות - דרך עם ד' גדולה - זו תחנה מרתקת. וקשה. את כבר לא שיכורה מהשירה, מהדימויים, מהחריזה. כשאני מסתכלת על משוררים בגיל הזה, יש איזו חוקיות שחלה כמעט על כולם. התפשטות מקישוטים וחזרה למהות הפשוטה".
עוד מספרי אגי משעול במגדלור
1.
מָה לָךְ נְשָׁמֹנֶת
שֶׁכָּךְ אַתְּ מְפַרְפֶּרֶת
בְּתוֹךְ הַגּוּף שֶׁהוּא בֵּיתֵךְ
שְׁגִּילוֹ אֵינוֹ גִּילֵךְ,
מָה לָךְ יְחִידָה שֶׁכָּכָה נִתְקַעְתְּ
בְּמִנְהֶרֶת הַזְּמָן
צוֹרַחַת בַּיּוּנְדַאי הַכְּחוּלָה
עִם פּוֹל אַנְקָה
You are my destiny
כְּאִלּוּ עֲדַיִין אַתְּ בַּת שֵׁש־עֶשְֹרֶה
כְּאִלּוּ יָכוֹל מִישֶהוּ אַחֵר
לִהְיוֹת גּוֹרָלֵךְ —
