סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותדובים ישנים
דליה סיני
חיות משוטטות לתומן ביער שקט. על פני השטח שִגרה שלווה, אך בחסות החשכה אורבים טורפים המבקשים להפר באלימות את נינוחות היום־יום. המשוררת דליה סיני מישירה מבט אל הטורפים החבויים האלו בספרה השני והמדובר, הרואה אור בסדרת ארגו של הוצאת קתרזיס, בעריכת אלון ארד.
מעמוד הפייסבוק של ההוצאה:
דובים ישנים נכתב מתוך אזורי שתיקה, פגיעה וזיכרון, אבל אינו מבקש להישאר רק בתוך הכאב ולדוש בו. הוא בונה מתוכו שפה - וואו, איזו שפה, באמת, רק תקראו - שירה שמצליחה לומר את מה שכמעט אי אפשר לומר, בלי לוותר על דיוק, על יופי ועל כוח ספרותי.
במרכז הספר עומדת פגיעה מינית בילדות, והחיים הנבנים אחריה: הגוף, המשפחה, הנשיות, הזוגיות, האשמה, הכעס, והאפשרות המאוחרת לתת שם למה שנשאר שנים בלי שם. סביב כל אלה נעה שירתה של סיני בעולם של חיות, של טורפים ונטרפים, דובים וזאבים, פחד וחמלה - עולם פואטי שבו הילדות אינה זיכרון רחוק.
מתוך דובים ישנים
הכלבה קטנה
כָּל־כָּךְ קְטַנָּה, עַד שֶׁגּוּפָהּ צַר
מִלְּהָכִיל אֶת רִגְשׁוֹתֶיהָ.
נִדְמֶה שֶׁלָּכֵן הִיא קוֹפֶצֶת.
לִפְעָמִים קוֹפֶצֶת תּוֹךְ כְּדֵי תְּנוּעָה. לִפְעָמִים בַּמָּקוֹם,
קוֹפֶצֶת לְהַרְחִיב אֶת שֶׁטַח הַפָּנִים,
תְּנוּעָה מְלֵאַת חֵן וּגְמִישָׁה
כְּמוֹ כַּלְבַּת קִרְקָסִים צַיְתָנִית.
לִפְעָמִים נֶאֱסֶפֶת בִּזְרוֹעוֹת מְנִיפוֹת.
כָּל־כָּךְ קְטַנָּה, שֶׁאֵין בָּהּ
אֶת הַצֹּרֶךְ לְהִתְנַגֵּד.
לִפְעָמִים אֵין בָּהּ צֹרֶךְ.
וְרֹב הַזְּמַן הִיא יוֹדַעַת
אֶת מְקוֹמָהּ הַבָּטוּחַ,
סְפוּג נִיחוֹחַ שְׁחִיקַת הַסֻּלְיוֹת
אֶל הַקַּרְקַע.