שברי לוחות

קירות
אֵין צֹרֶךְ שֶׁתֵּצְאִי מֵהַבַּיִת. מַדּוּעַ בִּכְלָל לָצֵאת?
הַבַּיִת גָּר בַּבַּיִת וְאַתְּ בְּתוֹכוֹ.
וּבַבַּיִת מְכוֹנַת כְּבִיסָה וְכִיּוֹר וְשֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה
וְאִישׁ וִילָדִים. אַתְּ מַכִּירָה אוֹתָם וְאֶת הַקִּירוֹת,
אֲבָל כְּשֶׁהֵם זָזִים לִפְעָמִים אוֹחֶזֶת אוֹתָךְ הַבּוּשָׁה.

אֵינֵךְ רוֹצָה לָצֵאת מֵהַבַּיִת. אַתְּ מַכִּירָה אֶת הַקִּירוֹת
וְנִגְעֵיהֶם, הַחַלּוֹנוֹת הֵם מִסְגֶּרֶת לָעוֹלָם.
כָּל הַיּוֹם הַבַּיִת. מִפְלֶצֶת רְעֵבָה מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתַּחְלְצִי
לָהּ שָׁד, כְּשֶׁאַתְּ מִתְרוֹקֶנֶת הִיא נוֹגֶסֶת בִּבְשָׂרֵךְ.
מַתְכֹּנֶת הָעוֹלָם - אֵימָה עַל אַמָּה.

לֹא תֵּצְאִי מֵהַבַּיִת. אַתְּ מַכִּירָה אֶת הַקִּירוֹת
בִּשְׁמוֹתֵיהֶם, הֵם עוֹנִים בִּמְקוֹמֵךְ כְּשֶׁאַתְּ נִקְרֵאת
בִּשְׁמֵךְ. אַתְּ צְמוּדָה לַקִּירוֹת, לְבָנָה, רְעֵבָה כְּמוֹתָן.
בַּלַּיְלָה נִצְמֶדֶת אֶל נְשִׁימוֹת הַיְשֵׁנִים.