מחברת פרידה | דגים (אני רוצה לחיות)

17/6/17
לא היית צריכה להגיד מילה. מרחוק ראיתי אותךְ יושבת בידיים שלובות וידעתי שזה נגמר. רציתי להסתובב ולרוץ בחזרה, לא רציתי להתיישב לידך, ובמטרים הספורים שהלכו והצטמצמו בינינו, נזכרתי איך כשהיינו קטנים ולא רצינו לשמוע, היינו סותמים את האוזניים בכפות הידיים ומתחילים לשיר, לשיר.

29/6/17
שלושה דברים:
1. להתרגל לאובדן, ללמוד לחיות בלי – בגידה שקטה שאף פעם לא ידעתי לקיים (אני משלמת על כך בחיי).
2. מה שיוצא לי מהפה זה היפותזות, סימולציות של חיים, שום דבר לא נוגע. נראה כאילו כל הבפנים שלי בחוץ, אבל למעשה יש לי עור של פיל, הלב קבור עמוק. עד כה רק דבר אחד נכנס לתחום המוחלטוּת של הנפש (העט, המחברת). אבל אם תבוא האחת שאומר לה כן – כן, כן, כן – הבשר שירעד עוד יאמר, עוד יעיד, שכל כך מעט ידעתי עד כה על אהבה.
3. אני תוהה אם גם את כותבת, מנסה לאמוד את המרחק בינך לבין הפסנתר. אני רוצה לצעוק לך: לכי, תכתבי, תשתמשי בנו, תעשי מה שאת רוצה. תשירי אמת, רק אמת, זה יכאב, אבל אני אעמוד בזה. אני עשויה מאותו חומר, ואת זה, את יודעת, אני מבינה.