סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותאנטומיה של רעב
אופיר טושה גפלה
דמיינו עולם שאנו יודעים בו הכול על האדם הפוסע מולנו ברחוב, עולם שהמתים מהלכים בו בינינו, עולם שכל דירה בו מַצמיחה בחשאי עליית גג ומרתף. בכוח הדמיון וההמצאה, אופיר טוּשֶה גַפלָה בורא עולם בסיפורי ספרו ה-11. הוא מזמין אותנו למסע בארץ שמעולם לא היינו בה ובכל זאת היא מוכרת לנו, ומוביל אותנו בבטחה במבוכיו של עולם שדבר אינו בטוח בו עוד.
בתוך העולם הזה נותר לכאורה דבר אחד שאפשר לסמוך עליו: הגוף. אלא שגם הוודאות האינטימית הזאת הולכת ומתערערת. בסיפורי אנטומיה של רעב הגוף הוא לעיתים סוכן חלקלק או בוגד ערמומי, פונדקאי של זהויות נעלמות. גבולותיו נפרצים לחיים ולמתים, והעולם הסובב אותו חורת בו את דיוקנו ההפכפך. אפילו הגוף שלך, מתברר, שוב אינו רק שלך.
מתוך אנטומיה של רעב
אנטומיה של רעב — רמ"ח מחשבות על ערש דווי
1. נראה לי שהוא חשב שאני צבי. אולי חיה קטנה יותר. הוא בטח מיהר לבית החולים כי אשתו יולדת או אימא שלו גוססת. אולי דהר אל ליל עינוגים. או סתם שתה יותר מדי. או היה אחד מאלה שהרגל שלהם מאוהבת בדוושת הגז. או רעב. ואם יום אחד ישאלו אותו למה פגע וברח, הוא יענה, "הבטן שלי קרקרה," ואז יוסיף, "וחשבתי שזה צבי."
2. לא טוב למות על בטן ריקה. אפילו מוּצאים להורג אוכלים משהו לפני. ועכשיו הראש שלי מלא באַלוּ גוֹבּי שמחכה לי במקרר. מביך כמה שרעב לא משאיר מקום למחשבות אחרות.
עוד מידע
פורמט: כריכה רכה
סדרה: כתר - מקור
תאריך הוצאה: 2026