כוח זר ומערער פועל בחייו של נתן ומפקיע אותם ממנו, לאט ובהתמדה: הוא נתקף חולשה מול תלמידיו, חרדות מציפות אותו, הוא רואה דברים: העולם משגר אליו סימנים וקריאות, מענה אותו בחידות ובאותות מצוקה.
בחיפוש אחר מרפא נוסע נתן לבית סבתו בקדיתא. שם הוא נקלע לעולם של לחשים וקללות, שבו בני אדם וחיות מתגלגלים אלה באלה ושיחי פרא מתפשטים על סיפיהם של בתים ארעיים. נתן נסחף בעל כורחו לתוך חיי הקהילה, שבראשה עומד מרפא רוחני. יהיה עליו לצלול למעמקיו של עבר שלא הכיר, לדובב אהבות גנוזות ולהשיב רוחות למנוחתן, בטרם יעלה בידו לגרש את השד שהשתלט עליו. או להיכנע לו.
צֶלֶם מאת עינת יקיר הוא רומן על הסודות שאנו נושאים בבלי דעת, על הירושות המוצפנות בשמותינו ועל החוב האינסופי שלנו לרוחות הרפאים המפרנסות את בתינו.
מבעד שלבי התריס עמד והביט. היום איחר לעלות.
רעש ריקון פחי זבל אל משאית וכמה זרזירים שישבו על ענף. במדרכה ממול הוּלך הכלב של אנטוורט, מטופף ברגליו השחורות הבוהקות, מאריך בזה את הרצועה שלצווארו.
מחוג השניות על הקיר השלים סיבוב נוסף בדירה הקטנה, והוא הביט יחף החוצה, כפותיו החיוורות על השטיח ובטנו תומכת בקיר. על ידיו, שאחזו מאומצות מעט את השלבים, בלטו העורקים הכחולים. בגב השמאלית נפתח עורק אחד לכדי שניים.
הוא הרפה מן השלבים והביט בעיניים פקוחות למחצה בתוך האפלה, שצורתה השתנתה תדיר, מנסה לשרטט את קווי המתאר של הקירות, אך אלה הלכו ונמחו אל שעת ביניים, זו שלא ידע לאומדה.
הוא חלם על עץ. עמד לפניו. העץ, פוארותיו הענפות נשמו כמו ריאות אדם. מן המראֶה ניתק מן המיטה, והנה אלינה שוכבת לידו ושנתה חרישית.
