צלם

מבעד שלבי התריס עמד והביט. היום איחר לעלות.
רעש ריקון פחי זבל אל משאית וכמה זרזירים שישבו על ענף. במדרכה ממול הוּלך הכלב של אנטוורט, מטופף ברגליו השחורות הבוהקות, מאריך בזה את הרצועה שלצווארו.
מחוג השניות על הקיר השלים סיבוב נוסף בדירה הקטנה, והוא הביט יחף החוצה, כפותיו החיוורות על השטיח ובטנו תומכת בקיר. על ידיו, שאחזו מאומצות מעט את השלבים, בלטו העורקים הכחולים. בגב השמאלית נפתח עורק אחד לכדי שניים.
הוא הרפה מן השלבים והביט בעיניים פקוחות למחצה בתוך האפלה, שצורתה השתנתה תדיר, מנסה לשרטט את קווי המתאר של הקירות, אך אלה הלכו ונמחו אל שעת ביניים, זו שלא ידע לאומדה.
הוא חלם על עץ. עמד לפניו. העץ, פוארותיו הענפות נשמו כמו ריאות אדם. מן המראֶה ניתק מן המיטה, והנה אלינה שוכבת לידו ושנתה חרישית.