הנכד

יכול להיות שהנכד מאת דרור בורשטיין הוא בדיוק מה שהרופא רשם לנו לימים אלה?

בימים של מלחמה מתמשכת, אריה ודניאל, אב כבן שמונים ובנו כבן השישים, הולכים ברגל ממוזיאון הטבע בתל אביב לבית היולדות באיכילוב ביום לידת נכדו הראשון של דניאל. במסעם, שעות ספורות בבוקר של סוף פסח, הם עוברים בהווה הישראלי – מדוכן סביח/פלאפל למוזיאון תל אביב לאמנות; מחוף הים שהרוחצים והמציל נמלטו ממנו לפסנתר מכוסה מדבקות בכיכר אלף החטופים; מאתרים של אלימות לאפשרות של חסד. עם הגיעם לבית היולדות יגלו כי מסעם רק התחיל.

כתבה על הספר המשוררת, המתרגמת, המסאית והמבקרת לילך לחמן:
הספר כתוב בפיכחון מתוך השיגעון האלים של זמננו אנו, שכמו נמתח ומתפרש על הזמנים כולם, ומכאן, בתנודה בין האלם לדיבור, בין הפרוזאי לשירי ולציורי, בירידות ועליות שערים, תוך כדי חילופי מטבע, לשונות ואמות מידה, פורץ את האופק, אל משאלת עתיד שכמו מכה בבטן, מעירה אותך אל זרותך ואולי אל משאלת היותך, הכי רחוקה וכה קרובה.