סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותשולה מודן
שולה מודן (20 ביולי 1944 – 20 באוקטובר 2025) הייתה סופרת, עורכת ומו"לית, שזכתה לעיקר פרסומה מספרי הבישול וספרי הילדים/ות שכתבה, אבל שילבה תחומי עניין ויצירה רבים נוספים.
כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על שולה מודן
הספר הראשון של מודן, ליאור בכה כשאמא הלכה, ראה אור ב-1987 ונולד מתוך חוויה אישית: בנה ליאור התקשה להיפרד ממנה בפתח הגן. הספר יצא במקור תחת שם המחברת שולה רונאל. השם הורכב משמות ארבעת ילדיה – רוני, נירית, אמיר וליאור. מודן סיפרה שעשתה זאת גם כדי שלא יטענו שבעלה, המו"ל עודד מודן, מקדם את ספריה.
ספרה בישולה: ממחברת המתכונים שלי (מודן, 1997) הוא אחד מספרי הבישול הישראליים המצליחים ביותר בכל הזמנים – נמכר ביותר מחצי מיליון (!) עותקים. מודן סיפרה שהספר נכתב תוך חמישה ימים בלבד, על שולחן האוכל בביתה. הספר נבנה מתוך מחברת מתכונים שהחזיקה במשך שנים, ובה פתקים, גזירי עיתונים, מתכונים של חברים ועוד.
בישולה יצא בפורמט מפואר לתקופתו, עם הרבה צילומים ובכריכת ספירלה שאפשרה להשאיר אותו פתוח בזמן הבישול. לדברי מודן, "זו הייתה הופעתה הראשונה של ספירלה בספר בישול בארץ". מודן תיארה את עצמה כ"לקטנית צמרת": היא אוספת מתכונים שאכלה אצל אחרים, מצאה בעיתונים או במלונות, ואז משנה אותם לפי טעמה. "בשבילי, אוכל זה לא פולחן", אמרה.
בראיון עיתונאי סיפרה מודן שטכנאי מזגנים שהגיע פעם לביתה סיפר לה שהוא מכיר עוד שולה מודן, שכתבה ספר בישול ברוסית. רק אחרי כמה רגעים התברר לו שהוא מדבר עם אותה שולה מודן. בישולה אכן תורגם לרוסית וזכה גם שם להצלחה גדולה.
בבישולה מהאגדות, ספר ההמשך לבישולה, שילבה מודן מתכונים עם אגדות קלסיות, איורים עתיקים, צילומי מכשפות, גמדים ועוד. בניגוד לספר הראשון, שנכתב בחמישה ימים, על ספר ההמשך עבדה מודן חמש שנים. "דרך העשייה של הספר הזה היתה כמו צ'ולנט איטי ביותר", סיפרה מודן בראיון. "הוא כמו ריקמה נורא עדינה של דברים מהמון מקומות, שהרבה זמן היו על אש קטנה".
מודן היתה גם עורכת בהוצאת הספרים המשפחתית שהקימה עם בעלה, עודד מודן, ב–1973. היא ערכה, בין השאר, ספרי בישול רבים. "אם יש שיא שאני מחזיקה בו", אמרה בראיון, "זה שיא בכתיבת הקדמות לספרי בישול".
מודן חיברה עשרות ספרים לדור הצעיר. הרעיון לספר־משחק הקלסי שלה לקטנטנים, איפה גברת זרת? שראה אור ב-2002 עם איוריה של אלונה פרנקל והיה ללהיט גדול, נולד במהלך טיסה עם נכדה הקטן. על גב הספר במהדורה הכוללת חמש בובות אצבע מבד נכתב: "ראשיתו של הסיפור-משחק בנסיעה רחוקה. ילד קטן מבקש כל פעם: 'בואי נשחק'. אז שיחקנו, ועוד פעם שיחקנו, כדרכם של ילדים. האצבעות הפכו לשחקנים שהציגו את הסיפור: פעם אני מציגה עם היד שלי, ופעם אני מציגה עם היד שלו. כל פעם חיפשנו שוב את גברת זרת".
לפני ובמקביל לכתיבתה, מודן עסקה גם בתרגום. בין השאר היא תרגמה לעברית מהדורה לילדים של נשים קטנות מאת לואיזה מיי אלקוט.
מודן למדה ספרות עברית ותרבות צרפת ולימודי הוראה, ועבדה כמורה לספרות. בהמשך למדה עבודה סוציאלית והתמחתה בפסיכותרפיה – מקצוע שהפך לחלק מרכזי מחייה. היא מעולם לא החזיקה בתפקיד ניהולי בהוצאת מודן, ושמרה על עיסוקה כפסיכותרפיסטית. במקביל לעבודתה הספרותית ערכה את סדרת ספרי הפסיכולוגיה פסיכה של ההוצאה.
רק כשהיתה בת 72, ב-2016, ראה אור הרומן הראשון של מודן למבוגרים, מסיבה לילדות טובות. מודן סיפרה שהרעיון לספר עלה כשהיתה בצימר בדגניה, אבל חלפו תשע שנים עד שהרומן ראה אור. בתקופה הזאת מתה אִמה, אירוע שהאיץ את סיום הכתיבה.
כך נולד הרעיון לרומן מסיבה לילדות טובות: אביה של מודן סיפר לה שסבהּ הושיב פעם את סבתהּ על ארגז קרח גבוה ואמר שיוריד אותה רק אחרי שתמצא חרוז. היא נשארה שם שעות. עשרות שנים אחר כך מודן שאלה את עצמה: למה היא פשוט לא ירדה? והשאלה הזאת הפכה לאחד מגרעיני הספר.
כל יום בולע שמש, הרומן השני של מודן למבוגרים, ראה אור ב-2024, כמעט עשור אחרי הרומן הראשון. הוא נכתב בהשראת חוויותיה של מודן מאשפוז ממושך בבית חולים בימי הקורונה. "הרבה ספרים יצאו לי, אבל הפעם רק לאט לאט אני מבינה מה זה, מה כתבתי", סיפרה מודן בראיון, כשנה לפני מותה. "חשבתי שאני כותבת על בריאות, חולי, חיים, מוות. זה התחיל אצלי באמת מאשפוז נוראי. אבל בדיתי את הדמות הזאת של ההומלס [...] ולאט לאט הבנתי שזה ספר שמדבר על החיים, איך חיים אותם".
בתוכנית הטלוויזיה שיחת נפש עם יורם יובל מודן דיברה בגלוי על מחלת הסרטן שבה חלתה שלוש פעמים, וכינתה אותה "סוג של תזכורת [...] הכל זמני, הכל קצוב. אני פיתחתי משפט חז"לינו. המשפט אומר: it's now or never or in the kever – שבעצם, הוא לא משפט פסימי... יאללה, די. אתה רוצה להגיד משהו למישהו - תגיד עכשיו".
בראיון שנערך כשנה לפני מותה של מודן, שאלה אותה גילי איזיקוביץ אם היא חושבת על המוות. "לא", השיבה מודן. "אני מתנהגת כל חיי כמו אדם שאין לו זמן ואני דוחפת. אני מרגישה שיש עוד כל כך הרבה דברים שאני מסתקרנת מהם ואני רוצה בהם. לפעמים קשה לי, אני לא אריה בעל גוף, אבל אני אריה בעל רצון. יש לי הרצון ואני אעשה את זה".