קטעים מתוך חומר החיים

"פעם הייתי ילד, היום אני אבא. חיי חולפים. אני כותב כדי שלא יילכו לאיבוד" – 29 פרקים, שכל אחד מהם הוא טקסט ספרותי שלם ובשל העומד בזכות עצמו, בקטעים מתוך חומר החיים מאת יצחק לבני, שפרסומו ב-2015 תואר במוסף הארץ: "האירוע הספרותי של השנה".

במשך עשרות שנים התמסר לבני, מאנשי התקשורת המשפיעים בישראל, לכתיבה של מאות קטעים, שבהם הוא מתאר רגעי יומיום קטנים של שמחה ועצב, אהבה ואובדן, אכזריות וחסד, זיכרון וחלום, ומזקק מתוכם את תמצית הגעגוע והפאתוס שבחוויית הקיום האנושי. הקטעים בספר נבחרו ונערכו בידי אלאונורה לב, המתארת באחרית דבר את תולדות כתיבתו של הספר ומבהירה את ייחודו על מפת הספרות העברית.

"קראתי בהתפעמות גדולה ובהתרגשות. כתיבה נדירה ויפהפייה כזאת לא קראתי בעברית כבר שנים", כתב דורי מנור, וברשימת ביקורת בהארץ כתב עמרי הרצוג: "[...] קטעי הפרוזה של לבני אינה נענים לתבנית עלילתית, ואינם מתמקדים בפיתוח דמויות. הם כוללים התבוננות קפדנית, מבעד לזכוכית מגדלת, באובייקטים או בפיסות חיים — חמור ששרוע על הכביש, דוב צעצוע נשכח, עיני תינוקת עטויות דוק שמביטות בעולם ומשתאות על מה שאינן רואות עדיין, ביקור בקבר של אבא. ההתבוננות חושפת את פרטיהם הצפונים, את התנועה ואת הטקסטורה שלהם, גם את חומרי החיים שנשקפים בעדם. לבני הוא אמן של פרופורציות [...] התנועה בין הזעיר לבין הענק, בין הקרוב והאינטימי לבין העצום והמסתורי, הופכת קטעים רבים בקובץ למרהיבים, באופן שאמנות פלסטית יכולה להיות מרהיבה".

59 ₪

אפשרויות משלוח

איסוף עצמי מהחנות

3 - 5 ימי עסקים

חינם

המגדלור ספרים — מקווה ישראל 18 תל-אביב יפו 6511515

שליחות לדלת ביתך

3 - 10 ימי עסקים

30 ₪

חינם לסל קניות מעל 300 ₪

שילוח בינלאומי

10 - 20 ימי עסקים

150 ₪

250 ₪ לסל קניות מעל 500 ₪

350 ₪ לסל קניות מעל 1,000 ₪

500 ₪ לסל קניות מעל 1,500 ₪

* משלוח לחוֿ"ל עלול לגרור חיוב במיסים ובתשלומים נוספים, בהתאם לכללים ולתקנות של מדינת היעד. בדקו מראש, במיוחד למשלוח לארה"ב, לאור השינוי במדיניות המכסים במדינה

מתוך קטעים מתוך חומר החיים

חמור שכב לצד הכביש בגב שבור, כנראה מפגיעת אוטו, או בגלל עודף משא. זה היה בקינג ג'ורג', על־יד הבית שלנו, ביום חמסין בחופש הגדול בצהריים. החנויות היו סגורות ותנועת המכוניות מעטה. גמרנו לאכול את ארוחת הצהריים ואבא ואמא הלכו לישון. ירדתי למטה לשבת על גדר הבטון בצל הבית מול הרחוב הלוהט, מנדנד את הרגליים במכנסיים הקצרים על הבטון המוצל, המחוספס, מניח לנשיבות החמסין לייבש במגעים חלקים את הזיעה על פנַי ממש ברגע דגדוג יציאתה, נהנה מנעימוּת נקודת המפגש בין החלקות והדגדוג ומהגירוד הנעים של הבטון ברגליים, מרים סדקי עיניים לרחוב, נותן למכות האור הבהירות לחדור בהן. ואז ראיתי את החמור.