בית החלומות של אן (האסופית)

"תודה לאל, אני עם גיאומטריה גמרתי - אני לא צריכה ללמוד אותה או ללמד אותה יותר," אמרה אַן שֶׁרְלִי בשמץ נקמנות. היא הטילה בחבטה כרך בלוי במקצת של תורת אֶאוּקְלִידֶס לתוך ארגז ספרים גדול, טרקה את המכסה בטריקת ניצחון, התיישבה עליו והביטה בדַיאנָה רַייט בעיניים אפורות, דומות לשמי השחר, בעליית הגג של החווה הירוקה.
עליית הגג הייתה מקום מענג, מלא צללים ורמזים, כמו שכל עליות הגג צריכות להיות. מבעד לחלון הפתוח שאַן ישבה לידו חָדַר אוויר מתוק ומבושם, אופייני לאחר צהריים של חודש אוֹגוּסְט; בחוץ נעו ורשרשו ברוח ענפי הצפצפות; מעבר להן היו היערות, בהם התפתל משעול האוהבים בנתיבו המכושף, ומטע התפוחים הישן, שהניב עדיין בשפע את פירותיו האדמדמים. ומעל לכל אלה, בשמי הדרום הכחולים, היה רכס ענקי של עננים לבנים כשלג. מבעד לחלון השני ניתן היה לראות מרחוק את הים הכחול, העטור לבן - מפרץ סֶנְט לוֹרֶנְס היפהפה, שעליו צף כמו יהלום האי אַבֶּגְוִויט, ששמו האִינְדִיַאנִי הרך והעדין נזנח מזמן לטובת השם הפשוט יותר, אִי הנסיך אֶדוּאַרְד.