לראשונה בעברית, וכמה טוב שהוא כאן - אמילי ממולד ירח מאת לוסי מוד מונטגומרי, האמא של סדרת האסופית, בתרגומה של מאירה פירון.
כאשר אביה של אמילי מת, היא עוברת לגור עם דודתה הקשוחה אליזבת ודודתה טובת הלב לורה במולד ירח. השתיים הן נצר למשפחת מאריי הגאה, שאורחות חייה שונים לחלוטין מאלו של אמילי היצירתית, העצמאית ובעלת הנפש החופשית.
החיים במולד ירח מתגלים כמופלאים, והטבע הנהדר מסביב מלהיט את דמיונה של אמילי, שחולמת להיות משוררת. בד בבד עליה להסתגל למקום זר בעל חוקים משלו, להתמודד עם מורה מרושעת בבית הספר, ולהתרגל לחיים ללא אביה התומך. עד מהרה מגלה אמילי שגם במצבים קשים ביותר ישנן נקודות אור –חברויות הדוקות, כתיבת שירה והרפתקאות מלהיבות, וכמובן העושר הבלתי נדלה של הדמיון, שתמיד אפשר לסמוך עליו שיציל אותך בדיוק ברגע הנכון.
אמילי ממולד ירח היא יצירה מפעימה, כתובה בשפתה המרהיבה של לוסי מוד מונטגומרי. זהו ספר על המורכבות של נפש האדם, על התובנה שדברים אינם רק כפי שהם נראים, על כוחה המרפא של הכתיבה ועל המעבר המרגש מילדות לבגרות. בקריאה עכשווית נחשף גם הפן החברתי-פמיניסטי של היצירה, המשתקף בערב רב של דמויות מרתקות, ומעל כולן אמילי הבלתי נשכחת.
הבית במובלעת נמצא "במרחק שני קילומטרים מכל מקום שהוא", כך אמרו תושבי מֵייווּד. הוא עמד בגיא קטן וירוק, והשאיר רושם כאילו לא נבנה בדומה לשאר הבתים אלא צמח כמו פטרייה חומה גדולה. הַגישה אליו היתה דרך שביל ירוק ארוך, והוא היה מוקף עצי לִבנֶה צעירים שהסתירו אותו כמעט כליל מן העין. בתים אחרים לא נראו משטחו, אף על פי שהכפר היה ממש מעֵבר לגבעה. אֶלֶן גרין אמרה שזה המקום הבודד ביותר בעולם, ונשבעה שלא היתה נשארת שם יום אחד נוסף אילולא ריחמה על הילדה.
אמילי לא ידעה שמרחמים עליה, ולא הבינה את משמעות הבדידות. היא נהנתה מחֶברה מרוּבּה. היו שם אבא ומייק וסאל קל. אשת הרוח תמיד נמצאה בסביבה; והיו העצים אדם וחוה, ואורן התרנגול, וכל גברות הלִבנֶה הידידותיות.
והיה שם גם "ההבזק". היא לא ידעה מתי הוא יבוא, אבל אפשרות הגעתו עוררה בה ציפייה וריגוש.