עדי שורק

איזה ספר שכבר נכתב היית רוצה לכתוב בעצמך?

החיים הוראות שימוש של ז'ורז' פרק. יש בו עירוב נפלא בין ספרות והארכיטקטורה של האנושי-עירוני, וגם עירוב מרתק בין החוק המשחקי לבין המקרי והיומיומי. השילוב בין עלילה לבין הפריעה המוחלטת שלה קוסם לי, וגם האופן שבו נוצר אינדקס תרבותי רחב-היקף ומרגש, כמו שקורה בספר הזה. וכל אלו בלי שמץ של דידקטיות.

איזה ספר היית ממליצה לשר החינוך לקרוא? 

הנובלה עד הנה של עגנון. ספר שמתנגד לפתרונות של מלחמה ומגחיך אותם. יש בו בוז עמוק וחכם להפרדות אלימות בין לאומים, בין טקסטים מסורתיים לאמנות אוונגרד, בין "אויבים" ו"ידידים", בני-בית וזרים. המלחמה מעניינת אותו מבחינת מה שמתרחש בעורף ובחיי היומיום: גורלם של פליטים וחיילים הלומי-קרב, ההתרחשויות באטליז השכונתי - שמובנות כחופפות לאופן שבו נשלחים אנשים לשחוט/להישחט למען תאוות הניצחון. אחד הספרים האנטי- מיליטריסטיים המדהימים שנכתבו אי-פעם בעברית.

איזה ספר קנית ואף פעם לא תקראי?

התרגום הישן היפהפה של אלף לילה ולילה (תרגם מערבית יוסף יואל ריבלין, הוצאת קרית ספר). קניתי את כל 22 הכרכים מחנות יד שנייה כמי שמוצאת אוצר. אמנם קראתי מתוכם לא מעט, אבל כנראה שלא אצליח לקרוא הכול. ספרים כאלה (בדומה לבעקבות הזמן האבוד של פרוסט) עוסקים לדעתי לא רק בזמן שחולף בסיפור עצמו אלא גם בזה של הקורא.ת. אלו סיפורים שתובעים התמסרות והשתקעות שבהם הזמן של הקוראים בעצמו הופך לזמן אבוד, או לאלף לילה ולילה שבהם משתבשת הפעולה הרגילה של היום, כדי למצוא פעולה עשירה מסדר אחר. אינני יודעת מתי אוכל לשוב ולהשתקע בהם כדי לסיימם, אבל תמיד רוצה בכך ולכן כרכי אלף לילה ולילה עומדים בספרייה שלי, תופסים מדף שלם, כמין הצהרה או תפילה. ואם כבר עוסקים בתפילה, מי יתן שבבוא היום אוכל גם לקרוא אותם במקור הערבי.

איזה ספר תיקחי איתך לחופשה בסיני/הודו/ניו יורק/ברלין/לונדון/מקום אחר?

טריסטרם שנדי של לורנס סטרן. כבר שנים שאני רוצה לחצות את דמדומי הלידה הללו (שמערערים באופן מופלא על רומן ההתבגרות).

ספר ילדים או נוער שאהוב עליך במיוחד?

האסופית, מאלפי סיבות... אחדות מהן: הבלבול בין בן ובת שנמצא ביסוד של הספר, היער ותיאוריו המופלאים, היתמות ככאב גדול שהוא גם מקור לתנועה, ליצירה ולהשפעה על סביבתך, שהקשר שלך איתה אף פעם אינו מובן מאליו וקשור גם במאמץ (אימוץ). אני חושבת שספרות טובה נכתבת לא פעם מתוך מגע עמוק עם יתמות. סיבה אחרונה היא מילים שלא ממש הבנתי והילכו עלי קסם כמו "לוח צפחה" ו"גברדין".

איזה ספר גרם לך לבכות / לצחוק?

פריז, צרפת של גרטרוד שטיין. ספר ששטיין כתבה בזמן שהתחבאה במלחמת העולם השנייה בכפר צרפתי מפני שליחיו של משטר וישי. היא מנסה לעמוד בספר על הגיונותיה חסרי ההגיון של המלחמה ועל האופן שבו השגרה בין מלחמות היא חלק מהווייתן. כולו ערבוב של "פטפוט" והגות, והיא מצליחה לגעת באופן מצחיק ומעורר בכי במקומות הפלאיים ביותר והקודרים ביותר של אירופה.

איזה ספר אף פעם לא הצלחת לסיים?

אנה קרנינה. ספרות שבה כל מילה נבנית על השנייה כמו מין לבנה שמונחת בקשת של קתדרלה ומובילה את הקורא בעלילה מוסדרת ומותחת, בכסות של ספרות טובה, מפילה עלי שממון. שלא לדבר על הממד הבורגני ועל מותה של המשתוקקת. ובכל זאת, מי יודעת, אולי יגיע רגע שבו ארצה לחצות את הגשר הזה.

עם איזו דמות ספרותית היית רוצה לעשות אהבה?

אורלנדו של וירג'יניה וולף. כי היא-הוא גם אישה וגם גבר, וחי בזמנים קדומים ועכשוויים, בין מערב ומזרח; מצחיקה מאוד וגם קודרת, חיה לחלוטין וגם יודעת מהי חוויית המוות. ולפי הסיפור ניכר שיש לה-לו ניסיון רב בתחום האהבה.

מהו הספר עם הכריכה הכי יפה בעיניך?

אחת הכריכות היפות בעיניי היא של ספר שראה אור לאחרונה בשם בלשון כרותה: פרוזה פלסטינית בעברית - קובץ ספרות פלסטינית בעריכת ראוויה בורבארה. השם של הספר מעביר את הפרדוקס הקשה והמיוחד של הדיבור בידי מי שהפכו אילמים בעקבות אלימות, והוא נוגע בי. העבודה של האמנית נסרין אבו בכר מצליחה להעביר את הכפילות: עין אחת שמתבוננת היישר נכוחה (נוקבת), עין שנייה, פה ואף מכוסים. נוכחים ונפקדים.

איך יקראו לספר שעדיין לא כתבת?

עמק.

איזה ספר היית רוצה לקבל במתנה?

מדרש רבה על בראשית.

איפה אתה הכי אוהבת לקרוא?

בערסל.

--------------- 

עדי שורק היא סופרת, חוקרת ספרות יהודית, עורכת-מייסדת של סדרת ושתי לפרוזה בהוצאת רסלינג.