ברבורים בג׳רוזלם ביץ'

הכול היה אמור להיות עדיין בגדר ציפייה מרטיטה ליום שיבוא - לזרום, כמו בדרך הטבע, על מי המנוחות של הלילה האחרון שלפנֵי, אל מה שעתיד היה להתממש ולקרות במלואו רק מחר. אבל הלילה החמקמק הזה, בשעה כחולה כהה זו של אחרי חצות של היום שלפנֵי, היה כמו גאוּת שחזרה לאחור, ובמהלך המצעד המכושף של שעותיו חסרות המנוח, המחר כולו כבר הקדים וקרה.  בהתחלה, הכול התנהל בשתיקה. לא בדממה גמורה, שכן המוזיקה היפהפייה הסתחררה ללא הרף, הגם שהיה בה משהו מפתיע, פרוע, מתעקם בסופי הצלילים, כאילו התזמורת שיכורה משמפניה נשפכת כמים. או כאילו המוזיקה עצמה, ואלס אחר ואלס, חגה ומתנודדת, נסחפת, מרחפת על שפת תהומות.