משוררים בחלל

מה בין מרוץ החלל בין ארצות הברית לברית המועצות לשירה העברית? לא מעט, אם שואלים את המשורר, עורך כתב העת הבה להבא והוצאת הבה לאור ועיתונאי החלל עודד כרמלי, הקובע במשוררים בחלל כי המאורעות הדרמטיים שברו שבר של ממש בפואטיקה של דוד אבידן, זלדה, דן פגיס ואבות ישורון.

"משיגור הלוויין הראשון ספוטניק ב-1957 ועד לנחיתה על הירח ב-1969, הדרמה הגדולה של יציאת האדם לחלל השאירה רושם עז על מדף השירה העברית", כותב כרמלי. "בספר אני מנסה לנטוע מחדש שירים מוכרים בהקשרם ההיסטורי – כתגובות למשימות חלל קונקרטיות, מפורסמות כנשכחות. אני מנסה להראות למשל ש'נחיתת-לא-אונס' של דוד אבידן נכתב על לונה 1 וש'רצון שיכור, מסוכסכך' של זלדה נכתב על לונה 2; אני מנסה להראות שהמראת יורי גגרין במקביל לפתיחת משפט אייכמן הולידה את הספר המהפכני 'גלגול' של דן פגיס, ושתצלומי כדור הארץ שהעבירה אפולו 8 שברו שבר של ממש בפואטיקה של אבות ישורון.

משוררים בחלל נוטע מחדש שירים מוכרים בהקשרם ההיסטורי, ומציג ארבע תפיסות עולם שונות בתכלית שגיבשו ארבעת המשוררים על רקע ההרפתקה הגדולה של יציאת האדם לחלל. "אף שצפו באותה הרפתקה", כותב כרמלי, "הארבעה לא ראו עין בעין: אבידן ראה ביציאת האדם לחלל את יציאתו שלו לנֵצח, את שחרור האדם מכבליו האנושיים, האנושיים מדי; זלדה ראתה במרוץ פשע נגד האנושות, הכוכבים והמזלות, המשך שמימי לגאוותנות ולרהבתנות שחוללו את המלחמה על הארץ; פגיס ראה בחלל בית דין של מעלה, רִיק ניטרלי ומוחלט שרק בו יישפטו הפושעים – ויינצלו הניצולים; ואילו ישורון ראה בחלל את החללים, את אלה שאבדו ואינם, שהחלו מציצים עליו, מצלמים אותו במערומיו".