כיכר פריז

"לפי האותיות הגדולות על הפוסטרים, העצרת של ירושלים תתחיל בעשר, כך שיש זמן" - כך נפתח הפרולוג לספר הביכורים של צבי פרידלנדר, עליו כתב עמרי הרצוג בהארץ: "כבר זמן רב לא קראתי ספר כה עתיר דמיון, הומור ופראות [...] פרידלנדר ניחן במיומנות לשונית, בדמיון עשיר ובנטייה מרעננת לחרוג ממוסכמות ספרותיות״.

ערב הפגנת המחאה החברתית הגדולה של 2011, אל כיכר פריז בירושלים מתנקזים גיבוריו הרבים של הרומן: הייטקיסט בגיל העמידה ופרודתו בוחנים את האפשרות לאהבה; פליקס ובנימין, העורכים יחד את מגזין ״המטבח״ האלטרנטיבי, מחפשים חיים בסצנת התרבות המקומית; מודי בר־און וחברתו החוכמולוגית מתפלספים על המחאה והדור; דן מתמיין למוסד, עובר מבחן בתוך ההמון, נדרש לנאום בעצרת המחאה ולדבר בה ציונות; ופראו הולה אחת – ערפדית בת ארבע מאות שהתגיירה ועלתה לארץ מגרמניה – זוממת בתוך המערכה הזו על קורבנה הבא. 

פרידלנדר, מורה לתנ״ך והיסטוריה, אורג בכיכר פריז רומן תיאטרלי בשלוש מערכות, שבו הוא מחבר בין עולמות היסטוריים ופנטסטיים, ומתנייד בווירטואוזיות לשונית ועם הרבה הומור בין נבכי הז'רגון היהודי־ישראלי המגוון ובין ז'אנרים ספרותיים שונים – מאימה ומדע בדיוני ועד שירה ונאום.