סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותשולחן הכתיבה של סבא הוא נקודת המוצא של הממואר־מסה שלפנינו מאת הפסיכולוגית הקלינית והפסיכואנליטיקאית חגית אהרוני, הנעה בו בין זיכרונות ילדות, הרהורים תיאורטיים, ומחשבות קשות ונוקבות על המצב הנוכחי. בקווים דקים משרטטת אהרוני דורות משפחתיים רבים – סבתא רבתא־רבתא שבארץ אוב; סבא וסבתא שנשארו מאחור; המיטה של סבתא; אימא ואבא, והתינוקת שלה עצמה שילדה תינוקת בימי מלחמה.
בתנועה רחבה של מוקדם ומאוחר, פסיכואנליזה וספרות, ציטוט, תרגום, אסוציאציה ותיאור נע הספר עם פקיחת עיניים מזיכרון אל גיאוגרפיה של שיבוש, מותח גבולות ומפגיש טקסטים של סבתא-אם-בת; מזמין לפקיחת עיניים ותובע במפגיע להכיר בזוועה שבמות ילדים.
היום אנה־ליזה מתה. אולי אתמול, אני לא יודעת. המשפט הזה מהדהד את אחד ממשפטי הפתיחה הידועים בספרות: Aujourd'hui, maman est morte. Ou peut-être hier, je ne sais pas (הזר, קאמי), אבל אין לי דרך אחרת לומר זאת. היום (יום שישי) אנה־ליזה, המלכה האם, חתולת החצר בקליניקה שלי, מתה. מצאתי אותה על המפתן. אולי היא מתה אתמול, אני לא יודעת. אדי(פוס), החתול הג'ינג'י, הסתובב סביבה, יילל ונהם. הוא לא נתן לי לגשת אליה. כשעברתי לקליניקה הזאת אמרו לי השכנים ותיקי החצר שאדי הוא בנה של אנה. פעם הוא שרט אותי, ואני לא סולחת לו. הוא מקבל אוכל, מים ומחסה, ואנחנו מנהלים יחסים של חשדנות הדדית. אני חושבת שהוא פוחד ממני, ואני ממנו.
סל הקניות ריק
חזרה לחנותנא להזין את כתובת הדואר האלקטרוני שלך. אם יש לנו חשבון התואם את הכתובת, יישלח אליך מייל עם הוראות לאיפוס הסיסמה.
בחרו את סוג הפנייה ונשמח לעזור!
קבלו מאיתנו המלצות, הנחות ועדכונים