סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותטוק־טוק־טוק, נשמעת הדפיקה בדלת – "ולמה שליחי המוות צריכים להיראות כמו אנשים רגילים?" – ומר אבן מסרב לפתוח. כאילו אם הבשורה על מות בנו, שכלל לא רצה בו בתחילה, לא תתבשר, הבשורה לא תתקיים.
מנקודה זו, בצל הבשורה־שבדרך על האסון הכבד, מסופר בסדר העניינים, ספרו השלישי של גואל פינטו, סיפור חייו המורכב של מר אבן – גבר הומו, שנמצא בזוגיות יציבה וארוכת שנים. פינטו עוסק בספר בטראומות ילדות המחלחלות אל החיים הבוגרים, בהומופוביה ובמחיריה, בזוגיות להט"בית, בבחירה להביא ילד לעולם, בהורות, במציאות הישראלית, באהבה.
"הספר הזה לוקח את לב ההורות, לב ההורות הישראלית, לב הישראליות, ולש אותו במיומנות, בעדינות, באלימות ובתועפות אהבה", נכתב באחת הביקורות על הספר, שטבח השבעה באוקטובר והמלחמה בעזה לא מוזכרים בו, אבל אי אפשר שלא יהדהדו במהלך הקריאה בו.
חלמתי את פניו היפות של הילד. השפתיים שלו התעקלו כלפי מעלה, העיניים הצטמצמו, והגומה על לחיו הימנית בלטה. החיוכים שלו היו נדירים — הוא היה ילד חמור סבר — אבל כשהגיעו הם היו עולם ומלואו. הוא נגלה אליי כמו ענק שהפציע מן הרקיע.
ברקע היו שמיים כחולים, עננים לבנים, כמו ציור של מאייר מתחיל, ואור גדול זרח מאחוריו. חייכתי אליו בחזרה. תינוקי, קראתי לו. הושטתי יד קדימה, ניסיתי להגיע אל השיער שלו, לסדר אותו ממצב התוהו ובוהו התמידי שלו, אבל לא הצלחתי. רק להביט בו יכולתי. ילד יפה שלי. תינוקי שלי. תודה שאתה מחייך אליי. "הכול בסדר, אבא", הפנים שלו אמרו.
סל הקניות ריק
חזרה לחנותנא להזין את כתובת הדואר האלקטרוני שלך. אם יש לנו חשבון התואם את הכתובת, יישלח אליך מייל עם הוראות לאיפוס הסיסמה.
בחרו את סוג הפנייה ונשמח לעזור!
קבלו מאיתנו המלצות, הנחות ועדכונים