רומן ריגול ייחודי מאת מו"ל ועורך הוצאת נהר, ראובן מירן, שגיבוריו הם נשים וגברים ישראלים השומרים על קיומה של המדינה הרחק מגבולותיה. תוך כדי שיטוטם המתמיד בזהויות שאולות הם חוזרים ונפגשים ונפרדים במקומות עלומים באזורי צל.
במרכז הרומן - סיפור אהבתם של רון 'האיטלקי' ונורה 'הצרפתייה', אהבה הניתנת למימוש רק במקום פרדוקסלי מעצם הגדרתו, דרומית לאנטארקטיקה, שכן כל מה שהוא ״דרומית לאנטארקטיקה״ הוא בעצם מצפון לה.
דרומית לאנטארקטיקה התפרסם לראשונה ב-1990, וכאן במהדורה חדשה מ-2016, עם אחרית דבר מקיפה מאת יגאל שוורץ, המסבירה את חשיבותו ההיסטורית של הרומן.
"זה לא סוד גדול שפעם, בחיים אחרים שבחר, היה ראובן מירן חבר בהתאגדות חשאית ועלומה שהיא חלק ממה שקרייני טלוויזיה מכנים בטון הכי סמכותי שלהם 'שירותי הביטחון'", כתבה אריאנה מלמד ב-ynet. "זה גם לא סוד גדול שאי אפשר לכתוב על הדברים הללו במפורש, בארצנו הקטנטונת ובמקומות אחרים. אבל צנזורה אינה תמיד נציגה של רשע מוחלט, להיפך: לפעמים היא מסייעת ביצירת ספרות משובחת, כי כאשר לא ניתן לדבר על הדברים כהווייתם, הסופר שמכיר אותם נאלץ לקלף את הדברים מעטיפות הריאליה והטריוויה ולהגיע למחוזות מופשטים של המחשבה, שם מחכים לו הנושאים הגדולים שנמצאים בגרעין החוויה: שאלות של זהות, של נאמנות ושל בגידה".
צמרות הברושים בצבצו ללא נוע מעֵבר לגבעה. הן היו ענוגות ומוארכות וקטעו את הקו השברירי של האופק. השמים היו אפורים וקשה היה לדעת היכן בדיוק הם מסתיימים ומתחילה הארץ. הברושים היו הגבול.
"כבר עברה שעה," אמר רון.
"שמתי לב," אמר טַליק.
הם חצו בנסיעה איטית את היער המת. העצים היו עירומים, עלוותם מפוררת על אדמה ירקרקה מטחב.
