שודד קורסיקאי

הוצאת נהר ספרים מפנקת אותנו בתרגומים של אביבה ברק-הומי לשישה סיפורים שכתב ופרסם גי דה מופסאן, מגדולי הסופרים הצרפתים בכל הזמנים, בעקבות רישומם העז של ביקוריו באי קורסיקה.

בסתיו 1880 הצטרף דה מופסאן בן השלושים לאימו שסבלה ממחלת עצבים כרונית ואהבה לנסוע לטיפול באי קורסיקה שאת נופיו תיארה כ"פראיים לגמרי, בעלי יופי ראשוני". מופסאן בילה שם כמה שבועות, ספג חומרים וחוויות שהפכו לרשימות שפרסם בכתב עת ספרותי וביומון נפוץ. מופסאן חזר לקורסיקה כשנה אחרי שהותו הראשונה שם עם אימו, והתוצאה היא סיפורים קצרים שראו אור בשנים 1885-1880, שהמכנה המשותף שלהם הוא קורסיקה, נופיה ואנשיה.

מהמבוא שכתב ראובן מירן לסיפורי שודד קורסיקאי אנו לומדים שמה שמשך את מופסאן לאי הים תיכוני, בעקבות המנטור הגדול שלו, גוסטב פלובר, היה הפראיות של האי: נופי בראשית, טיפוסים של איכרים ושודדים, אורחות חיים ומנהגים שמבוססים על כבוד, אהבה, שנאה, נקמה, ידידות, נאמנות - הכול במצב ראשוני שנושם אנושיות ואכזריות קדמוניות. "מופסאן המפוכח", כותב מירן, "מצא כאן הזדמנות לטבול את קולמוסו בטבע האדם על כול מאפייניו. מאפיינים אלה הם חלק בלתי נפרד מאומנותו ומצויים בלב כל יצירותיו: האדם על חולשותיו, גדלותו וקטנותו, כפי שהוא ראה ותפש אותו במבטו הספרותי [...] זהו אדם קיצוני בכול: בטוב וברע, באכזריות ובחמלה, בהגינות ובערמומיות, בנקמנות רצחנית ובסליחה קורעת לב".