תומאס מאן

תומאס מאן (Paul Thomas Mann, יוני 1875 - אוגוסט 1955) היה סופר, מסאי ומחזאי גרמני, חתן פרס נובל לספרות.

כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על תומאס מאן:

פאול תומאס מאן נולד ב-6 ביוני 1875 בליבק שבצפון הקיסרות הגרמנית.

אמו, יוליה דה סילווה-ברוהנס, נולדה בברזיל והיגרה לגרמניה בגיל שבע. היא ניגנה בפסנתר ובמנדולינה, חשפה את בנה למוזיקה וממנה הוא ירש את טעמו המוזיקלי.

אביו, תומאס יוהאן היינריך מאן, היה סוחר תבואה גדול ואיש ציבור. לאחר מותו ומכירת בית האצילים שהמשפחה התגוררה בו בליבק, המשפחה עברה למינכן, אולם תומאס נשאר בליבק לסיים את לימודיו והתרחק ממשפחתו.

מאן לא אהב את לימודיו במגמה ריאלית בבית הספר והגיע להישגים נמוכים. הוא לא היה תלמיד שקדן, את רוב השכלתו רכש בעצמו והושפע מכתבי גתה, ניטשה ושופנהאואר.

בזכות קשרים של אחד ממקורבי אמו, התקבל מאן לעבוד כפקיד בחברת ביטוח, ובאותו זמן נרשם לאוניברסיטה של מינכן כהכנה לקריירה עיתונאית. במקביל, החל לכתוב סיפורים קצרים.

בשנת 1897 הצטרף מאן לאחיו, הסופר היינריך מאן, באיטליה, ולאחר טיול התיישב בוונציה. הוא חזר לגרמניה עם כתב יד עבה של רומן, המשיך לכתוב במינכן ובשנת 1901 פרסם את בית בודנברוק, רומן ריאליסטי שהיה לרב מכר וביסס את מעמדו כאחד הסופרים החשובים של המאה העשרים. מסופר כי בעת שכתב את בית בודנברוק, החזיק מאן מעל שולחנו דיוקן של טולסטוי.

ב-1905 התחתן מאן עם קטיה פרינגסהיים, בת של יהודים מתבוללים. באותה שנה נולדה בתם הראשונה, לימים הסופרת המוערכת אריקה מאן. לשניים נולדו עוד חמישה ילדים, שניים מהם התאבדו.

בשנת 1911 נסעו בני הזוג לנופש בוונציה, אשר הוליד את הנובלה מוות בוונציה שראתה אור שנה אחר כך, ונחשבת עד היום לאחת מפסגות הסיפורת של המאה העשרים. דמותו של גיבור העלילה, אשנבאך, נבנתה על פי דמותו של המלחין גוסטב מאהלר, שמאן העריץ.

ביומניו של מאן, שפורסמו שנים לאחר מותו, הוא מתאר את משיכתו לכנר והצייר הצעיר פאול אהרנברג, איתו היה בקשרי ידידות קרובים בשנים 1904-1899, בתור "החוויה העיקרית של לבו", שהשפיעה על הכתיבה והתוכן של מוות בוונציה.

באותה שנה התאשפזה בתו של מאן, קטיה, בבית הבראה בדאבוס שבשוויץ בעקבות מחלת השפעת. מאן התגורר במשך כמה שבועות בפנסיון קטן ליד בית ההבראה, שם החל בכתיבת יצירת המופת הר הקסמים, שנמשכה שנים רבות והסתיימה רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, ב-1924.

במהלך מלחמת העולם הראשונה פרסם מאן בעיקר מסות, בהן כאלה שבהן הביע תמיכה במלחמה. עמדה זו הביאה לניתוק היחסים בין מאן לאחיו, הסופר היינריך מאן, שהיה פציפיסט.

לאחר המלחמה פרסם מאן נובלות וכן מסות לא פוליטיות, בעיקר על סופרים שאליהם הרגיש קרבה רוחנית, בהם היינריך היינה, וולט ויטמן, הנריק איבסן, לב טולסטוי, גוז'ף קונרד ואחרים.

בשנת 1929, כמעט שלושים שנה לאחר פרסום בית בודנברוק, זכה מאן בפרס נובל לספרות. לדברי חבר השופטים, "בעיקר עבור הספר האדיר, בית בודנברוק, שזכה בהתמדה להכרה כאחת היצירות הקלסיות של הספרות המודרנית". לדעת אשתו של מאן, הזכייה בפרס נובל לא הייתה מתרחשת ללא פרסום הר הקסמים.

מאן ביקר בארץ ישראל ובמצרים ב-1930, במהלך עבודתו על הרומן יוסף ואחיו. הוא הפליג עם רעייתו לאורך הנילוס, שם ראה את כל מה שביקש לראות לצורך המשך כתיבת הרומן, ומשם המשיך לארץ ישראל. הוא ביקר בירושלים ובתל אביב, פגש את הסופר ר' בנימין, את יהודה לייב מאגנס ואת שמואל הוגו ברגמן, אולם מפגש מתוכנן עם ביאליק לא יצא לפועל.

מאן התנגד לנאציזם מראשיתו, ויחד עם אחיו היו השניים מהסופרים החשובים הבודדים שהתייצבו מול הנאצים. בנאום מפורסם שנשא כבר ב-17 באוקטובר 1930 בברלין, ומוכר בשם "הפנייה הגרמנית", הוא התייחס לנציונל-סוציאליזם כ"גל ענק של ברבריות אקסצנטרית וגסות רוח פרימיטיבית של דמוקרטיית ההמונים", והתייחס ל"מודל של צייתנות פרימיטיבית, טהורת-דם, פשוטת לבב ותבונה, אחידת שורות, כחולת עיניים וכנועה, הפשטנות הלאומית המושלמת הזו". בסיום נאומו הגיעו ידיעות על התנקשות מתוכננת במאן, והוא חמק מהמקום דרך יציאה סודית.

מאן היה עם משפחתו בצרפת כאשר הנאצים עלו לשלטון. הוא הודיע בפומבי שלא יוכל לחזור לגרמניה עד ששלטון הצדק ישוב אליה. הוא התפטר מהאקדמיה הפרוסית לאמנויות כאשר נדרש להצהיר אמונים למשטר הנאצי. ספריו הועלו באש בשריפת הספרים ב-10 במאי 1933 בטענה כי הם שייכים ל"אמנות המנוונת" כפי שהגדיר אותה היטלר.

הנאצים לא החרימו את ספריו, ואלו המשיכו להיות מופצים בגרמניה. לאחר שהסכים להסתלק מהשתתפות בעיתון אנטי פאשיסטי, הוא קיבל ריהביליטציה מהמשרד הממלכתי לקידום הספרות הגרמנית, שקבע שאינו בוגד. ההצהרה זכתה בביקורת רבה, ומאן הצדיק את עצמו בכך שלא רצה שינותק מקוראיו. הנאצים שידלו את מאן לחזור לגרמניה למרות עמדותיו, והבטיחו לו כבוד כיאה לסופר קנוני.

בשנת 1936 גברה הביקורת של מאן על המשטר הנאצי, הוא התבטא נגד מחנות הריכוז בגרמניה ואזרחותו הגרמנית נשללה. בתגובה אמר כי הוא מייצג את התרבות הגרמנית יותר מהשלטון הנוכחי בגרמניה. הנאצים החרימו את רכושו, בהם גם כספי זכייתו בפרס נובל.

מאן העביר את זמנו בחברת מהגרים גרמנים בצרפת ובשווייץ עד שהיגר לארצות הברית ב-1938, שם התקבל בכבוד רב כאחד הסופרים החשובים ביותר של אירופה ובזכות התנגדותו לנאציזם. הוא זכה לתארי פרופסור של כבוד מהאקדמיה, ואף הוזמן עם אשתו לארוחה חגיגית בבית הלבן של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, עמו שמר על קשרי ידידות.

בקיץ 1939, בעת ביקור ערך באירופה, ניסו הנאצים להתנקש בחייו של מאן, שנחשב כבר לדובר הראשי של "גרמניה האחרת".

מאן שב לארצות הברית וקיבל משרה של פרופסור באוניברסיטת פרינסטון, שם שהה בחברת אנשי רוח רבים שהיגרו כמוהו מגרמניה, והתיידד עם אלברט איינשטיין, שגר בשכנות אליו.

ב-1940 עברו מאן ורעייתו לקליפורניה, ובחלוף ארבע שנים קיבלו אזרחות אמריקאית.

במהלך מלחמת העולם השנייה שודרו בארצות הברית תסכיתי רדיו שמאן חיבר תחילה כמכתבים לתושבי גרמניה הנאצית, בהם הוא קרא להם להתנגד לעריצות הנאצים. לשידורים היתה חשיבות עליונה גם בכל הקשור לדיווח על מצב היהודים. מאן היה מראשוני הדוברים הדוברים שהתריעו עוד במהלך המלחמה על השואה המתבצעת ביהודים באושוויץ.

בשנת 1945, כאשר מלאו לו שבעים, אובחן מאן עם סרטן ריאות.

בתקופת המקארתיזם בארצות הברית, ה-FBI עקב אחריו והשלטונות החלו להתנכל לו מחשש שהוא קומוניסט, בשל תמיכתו ברעיונות סוציאליסטיים הומניסטיים.

ב-1949 ביקרו מאן ורעייתו לראשונה בגרמניה מאז שהיגרו ממנה. עילת הביקור היתה "שנת גתה", שצוינה אז במלאת מאתיים שנה להולדתו. כשהגיע לגרמניה התבשר מאן כי הוחלט להעניק לו את פרס גתה היוקרתי של פרנקפורט ואת פרס גתה של ויימאר בגרמניה המזרחית דאז.

מאן כתב יומן במהלך כל חייו. את כל היומנים מהתקופה שלפני עליית הנאצים לשלטון הוא שרף עם סיום מלחמת העולם השנייה. ביומנים ששרדו, ופורסמו החל משנת 1975 לפי הוראות שהשאיר בצוואתו, ביטא מאן את מחשבותיו ההומו-ארוטיות ואת אופן התמודדותו איתן. הוא ייחס חשיבות מרכזית בחייו לאהבתו לגברים צעירים, דבר שרוח התקופה, בה לא נהוג היה לדבר על נושא ההומוסקסואליות, לא אפשרה דיון בו.

בשנת 1950, בגיל 75, פגש את פרנץ ווסטרמאייר בן ה-19 וכתב ביומנו: "שוב אותו דבר, שוב אותה אהבה". כאשר פורסמו יומניו של מאן, אותר ווסטרמאייר בארצות הברית. האובססיה של מאן כלפיו החניפה לו ועם זאת זעזעה אותו עד עמקי נשמתו.

ב-1952 החליט מאן לחזור ולהשתקע באירופה, ובחר בשווייץ. הוא נפטר ב-12 באוגוסט 1955 ונקבר בקליכברג שבציריך.

צילום: AnonymousUnknown author, Public domain, via Wikimedia Commons