פונטאן קרוזואה

"הִמנון לכבוד האדם, גינוי חריף לראיית  הדלות כפשע. ז'ול ואלֶס (Vallès) מעלה כאן את האירוניה לרמה של פגיון דוקר", נכתב ב־Anacharsis éditions על פוֹנטָאן קרוּזוֹאֶה, שכותרת המשנה שלו היא: עלילותיו של חריג חברתי מסופרות מפיו שלו.

"ספר קטן בנפח אך רב עוצמה בתוכן", כתב על הספר מו"ל נהר ספרים והעורך ראובן מירן. "מעורר למחשבה ממש בימינו אלה שבהם הולכים וגדלים הפערים החברתיים בחצי הכדור המערבי".

וכך כתב המחבר – סופר, עיתונאי ואקטיביסט, מהפכן סוציאליסט צרפתי, שנולד ב־1832 ומת ב־1885:
הקורא ימצא את עצמו בפני עלילות לא ייאמנו ויחשוב שאני המצאתי אותן להנאתי. ואילו אני להפך מכך. גרעתי מהן, הדעכתי אותן, שכחתי אותן. הדמויות שלי חיות. נתקלים בהן ברחובות פריז, בפרוורים. הלכתי בעקבותיהן בדרכים מאובקות, בבוץ ובשלג.
כתבתי את חייו של פונטאן מפיו שלו, כשהוא מכתיב לי אותן, אם אפשר לומר זאת כך. בדרך הייסורים שמשוטטים בה הנוודים המסתוריים האלה, המשונים, פונטאן הוא ישוע בלי שהאחרים הם הגנבים הטובים. 
אני מקווה שהשגתי את המטרה שהצבתי לעצמי, לגרום לנועזים הפזיזים להרהר, להפחיד את המאושרים. וכיוון שאנחנו נמצאים בצרפת, ארץ האירוניה המשעשעת, הצבתי את הפארסה בצמידות לדרמה ואת הליצן צמוד למַרטירים.