כביסה לבנה

דוקטור מנור מתקשר אליי על הבוקר. זה מוזר. מזמן הוא לא התקשר. אולי שנתיים? יותר?
הוא מצלצל בלי לשאול קודם אם אפשר לדבר, כמו שאנשים עושים.
"להתקשר בלי לכתוב קודם בווטסאפ — זה כמו להיכנס בלי לדפוק בדלת." הוא מנסה להקליל, כדרכו. "או שבעצם... שכחתי. אצלכם במושב נכנסים ככה. דוּך, ישר, בלי לשאול." הציניות הזו שלו. צוחקים על מה שמותר לצחוק. ועל מה שלא — לא.
אחרי השחרור של נרי הוא היה מתקשר אליי מדי פעם לשיחה קצרצרה, לשמוע גם ממני שנרי בטוב יחסית, שהוא באמת לוקח את התרופות באופן סדיר. שהילדים ואני בסדר. שממשיכים בחיים.
הוא במילואים און אנד אוף, מאז שבעה באוקטובר. כן. הוא יודע שנרי מטפס על הקירות, מת שיקראו לו. מה לעשות. למבצעים מיוחדים לוקחים את הצעירים, כמו יובלי. לא, לא יצא לו לראות את נרי בשבועות האחרונים, שניהם כל כך עסוקים, אבל הם מתכתבים מדי פעם בווטסאפ.