סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותנדב, פסיכולוג צעיר בוגר שירות קרבי שהותיר בו צלקות נפשיות, פוגש בבית החולים הפסיכיאטרי בירושלים מטופלת מבוגרת בשם נדיבה, הנמצאת שם כבר 45 שנים. ככל שהשניים מתקרבים, נדב מתקשה להבחין היכן נגמר השבר שלה ומתחיל אזור הדמדומים שבו הוא עצמו חי.
מה קורה כשמטפל יושב מול מטופל ופוגש בכאב שלו־עצמו, שאותו לא הצליח לרפא? כיצד נשזרים להם היחסים בין מטופל למטפל? ואיך, אם בכלל, נשמרים גבולות התפקיד במשך המסע הטיפולי? בשאלות אלה ונוספות עוסקת הנובלה הכורסה הירוקה מאת פרופ' יובל נריה – בעל עיטור הגבורה ממלחמת יום הכיפורים, שבה נפצע קשה, העומד כיום בראש תוכנית המחקר והטיפול בפוסט-טראומה במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה.
"הספר מתרחש ב-1990, אבל הסיפור הוא של אישה עם בעיות בריאות נפשית בימים שלפני קום המדינה, וגבר עם בעיה דומה עשרות שנים אחר כך", אמר נריה בראיון לציפי שמילוביץ. "נדב בורח ממה שקרה לו ומההתמודדות עם הפציעה המוסרית שלו. בישראל שהוא גדל בה לא הייתה אפשרות לבטא את הצער ורגשי האשם הנוראים על מה שהיה מעורב בו".
איש לא ביקר אצלי. אף אחד. מאותו הבוקר לפני ארבעים וחמש שנים, היום שבו הובאתי לכאן. ונכלאתי כאן. מאז — גלמודה אני.
הובאתי אל בין חומות הבית הזה על כורחי. איזה מעבר. מבור תחתיות לעולמות עליונים. מן השאול אל גני אלוהים חיים. אוד עשן הייתי, והנה, ראו אותי כיום, אישה חיה ונושמת, אוכלת וישנה, וקוראת ספרים הרבה, ובראשי מחשבות ותמונות לרוב.
סל הקניות ריק
חזרה לחנותנא להזין את כתובת הדואר האלקטרוני שלך. אם יש לנו חשבון התואם את הכתובת, יישלח אליך מייל עם הוראות לאיפוס הסיסמה.
בחרו את סוג הפנייה ונשמח לעזור!
קבלו מאיתנו המלצות, הנחות ועדכונים