נעה ידלין (נולדה ב-23 בדצמבר 1975) היא סופרת, תסריטאית, עיתונאית ומנחת סדנאות כתיבה. כלת פרס ספיר לספרות לשנת 2013.
כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם/ן על נעה ידלין
הצליל האהוב עליה, סיפרה בשאלון של סיני גז, הוא "צליל הגרגור של החתול שלי. הוא מגרגר בקולי קולות, כמו בוכנה תעשייתית, ובכל זאת אני מסוגלת להירדם לצלילי הקול הזה".
בתשובה לשאלה "מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?" אמרה ביולי 2022 בראיון למאיה נחום שחל בכלכליסט: "אני לא רוצה להתחייב להכי, כי קשה לי עם הכי באופן כללי. גבריאל גרסיה מרקס, מריו ורגס יוסה, ג'ון וויליאמס, אליס מונרו, שרון אולדס, ג'.מ קוטזי, ט.כרמי, יונה וולך, דוד אבידן ועוד המון".
באותו ראיון שיתפה ידלין גם ב"פרט הכי אקזוטי עליי": "לא שתיתי בחיים שלי כוס קפה. נשבעת. אני אוהבת גלידה בטעם קפה, סוכריות קפה, עוגת קפה אבל כמשקה - לא שתיתי. לא התחלתי כשכולם התחילו ולא חשבתי שיש סיבה להתחיל באיחור".
ספרה הראשון, שאלות קשות לאללה (הוצאת חרגול, 2005) היה מבוסס על הטור חוזר בתשובה שפרסמה במקומון הירושלמי כל העיר, שבו היושב במרומים עונה לשאלות הקוראים. הטור לא פורסם בשמה של ידלין, וגרר תגובות רבות לגבי ההעזה והפרובוקטיביות שבו, לצד תהיות לגבי זהות הכותב המסתורי. ידלין כתבה וערכה גם בהעיר ובמעריב, היתה מבקרת תקשורת במגזין המקוון העין השביעית, והשתתפה בלא מעט פינות תרבות ברדיו ובטלוויזיה.
על בחירתה לכתוב ספרים אמרה בשיחה עם איילת שני בהארץ בינואר 2013: "התחלתי לכתוב בעיתונים, ומה שגיליתי מהר מאוד זה שהמציאות, שזה משהו שנחשב די מרכזי בעיתונות, לפחות כנקודת התייחסות, לא באה לי טוב. הייתי באה לעורכים שלי עם כל מיני רעיונות. בואו נעשה כאילו. בואו נפרק את הראיון עם הדוגמנית. מצאתי את עצמי יותר ויותר נמשכת לדנ”א של הדברים ולסכמה ולפירוק שלהם. כשהייתי צריכה ללכת באמת להיפגש עם הבן־אדם, אפילו אם הוא היה נורא נורא מעניין ונורא נחמד, הטריד אותי שהמציאות יושבת שם. ואז הבנתי פתאום שאולי פשוט אני צריכה לכתוב ספרים".
תשע שנים מאוחר יותר, עם פרסום ספרה השישי, סיפרה בראיון לגילי איזיקוביץ בהארץ: "אני משתאה כל פעם מחדש כשמישהו שאני לא מכירה בכלל שואל אותי מה אני עושה, אני אומרת שאני סופרת והשאלה הבאה היא: סופרת ילדים? כי אני אישה, מה עוד יכול לעניין אותי חוץ מילדים? אני שואלת את עצמי האם כשסמי ברדוגו יושב במונית ושואלים אותו מה הוא עושה, האם אחרי שהוא עונה סופר שואלים אותו: סופר ילדים?"
על השאלה מה היא אוהבת לקרוא, השיבה באותו ראיון: "אני קוראת הרבה מקור, גם מתוך סקרנות וגם מפני שיש היום הרבה סופרים וסופרות טובים. אם אתחיל למנות את החביבים עלי לא אצא מזה, אבל אציין את ענת עינהר [שאיתה היא מנחה סדנאות כתיבה] ומאיה ערד, שתי סופרות מצוינות ושונות מאוד זו מזו. אני אוהבת גם את אליס מונרו, את קוטזי, את פראנזן, את ג'ון ויליאמס, את המשוררת שרון אולדס ועוד המון. בעיקר כותבים וכותבות שמתאפיינים בריאליזם צרוף, שמעורר בי השתאות".
ספרה בעלת הבית, שזיכה אותה בפרס ספיר לשנת 2013, עובד למחזה בתיאטרון בית ליסין.
מאמרה הדיקטטורה של הרגש - חלק מסדרת המסות עיתונות 2010, שהתפרסמה באתר העין השביעית ובגיליון 48 של כתב העת פנים של הסתדרות המורים - נכלל בבחינת הבגרות בלשון והבעה בקיץ תשע"ב, 2012.
על ספרה הרביעי, שטוקהולם (שבו מוסתרת עובדת מותו אבישי, כלכלן בעל שם עולמי, כדי שיוכל לזכות בפרס נובל), סיפרה ידלין בראיון לאלעד בר-נוי שהתפרסם באתר בית אבי חי ובהארץ: "רצה הגורל, והספר יצא ממש בימים שבוב דילן לא ענה לוועדת פרס הנובל. כל דף הפייסבוק שלי היה מלא בהודעות מאנשים שאמרו לי שהוא בטח מת, כמו אבישי. אני חושבת שהיה לי מזל גדול שזה קרה באותו הזמן. אין ספק שזה עורר עניין בספר. זו היתה מקריות משעשעת מאוד". את הספר עיבדה ידלין לתסריט, שהפך לסדרת טלוויזיה מצליחה ששודרה בתאגיד השידור כאן.
בשאלון של ירין כץ שפורסם ב-2013 בבלוג קורא בספרים שיתפה ידלין בכמה מאהבותיה הספרותיות:
בתשובה לשאלה מהו הספר האהוב עליה: "הכרך העבה של כל שירי ט. כרמי, כנראה הספר שאני חוזרת אליו הכי הרבה ושרבים משיריו אני יודעת על פה. בכל זאת, בכל פעם אני מגלה שם פנינים חדשות". בתשובה לשאלה מהו ספר הילדים האהוב עליה: "אהבתי מאוד את ספריו של אריך קסטנר, במיוחד את 35 במאי ואת אורה הכפולה, שהותירו עלי רושם רב. אבל אני מוכרחה לבחור באילן גדל בברוקלין מאת בטי סמית’, על משפחה המתגוררת בשכונת עוני בברוקלין. בגלל הספר הזה, זמן רב מאוד רציתי להיות עניה והצטערתי מאוד שאני לא צריכה לאסוף פני לפני בתוך קופסת נעליים כדי שאוכל להרשות לעצמי ממתק לחג. בינתיים זה עבר לי". בתשובה לשאלה מיהו הסופר האהוב עלייך: "מותר להסב על דעת עצמי את השאלה ל'מהי היבשת הספרותית החביבה עליך'? כי אז התשובה תהיה דרום אמריקה. גבריאל גרסיה מארקס, מריו ורגס יוסה, חורחה לואיס בורחס, ארנסטו סאבטו, ז’ורז’ אמאדו ואחרים. אולי זה קשור לכך שאני עצמי ארגנטינאית, ואולי זה סתם בגלל שהם מאוד טובים".
על דודה חוליה והכתבן מאת מריו ורגס יוסה אמרה: "כשקראתי אותו חשבתי לעצמי שככה הייתי רוצה לדעת לכתוב; והתחזקתי בדעתי והתעודדתי, שהומור דק בכתיבה עשוי רק לרומם אותה לגבהים חדשים, ואינו בשום צורה הופך אותה לפחות רצינית או טובה".
ידלין מתגוררת ביפו עם בעלה, איש האקדמיה והד"ר לפילוסופיה דורון נחום, ושני ילדיהם. אביה עזב אותה כשהיתה בת חצי שנה, ומאז הם אינם בקשר. "היום כשיש לי ילדה, ויש לה אבא, שהוא בעלי", אמרה בראיון, "אני אומרת לעצמי, אלוהים, כאילו, מה פתאום הוא התפייד. אני לא יכולה להבין את זה. לראות את זה מהזווית שלו".
