סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותעל הגירה שלא נגמרת גם אחרי שמגיעים לארץ, על ריצוי, על אלימות, על התשוקה לחיים אחרים ועל בת שמנסה לברוח מהקול של אמהּ רק כדי לגלות שהוא כבר מזמן מדבר מתוכה ברומן הביכורים של אולגה דוידוביץ', ילידת טשקנט, שעלתה עם משפחתה ב־1991.
יוליה בת ה-14 גדלה בדירת שיכון בבניין רכבת מתפורר בבאר שבע עם אבא מובטל ואלים ואמא מורה למוזיקה. הכללים בבית נוקשים: יוליה צריכה לנגב את הקלידים של אבא בלי להשמיע שום רעש, לקלף 16 גזרים לשני קילו אורז להכנת הפְּלוֹב ולא לספק לשכנה הרכלנית עוד תחמושת נגדה. אבל יוליה מקנאה בחופש של דריה, החברה האוקראינית שלה מהבלוק, שחיה כאילו הכול מותר לה, והיא רוצה לבדוק אם גם היא לסבית כמו יובל, אבל גם להתחתן בתולה עם הגבר הבוכרי הנכון.
1991 פורש את חייה של יוליה במשך שלושה עשורים מהעלייה לישראל וההתבגרות, דרך חיי הנישואים וההיריון ועד לשיחת טלפון אחת שמחזירה אותה ואת אמה הזקנה לטשקנט – אל המקום שממנו הכול התחיל.
1991, פרולוג
נחתנו בבן גוריון בסוף ינואר 1991. הייתי ילדה בת שמונה, לבושה ארבע שכבות של סוודרים ועטופה בצעיף שעשוי מצמר עזים. אמא קנתה כזה לכולנו בבזאר, בטענה שלא נוכל למצוא צעיף כזה בשום מקום אחר על המפה. כשירדתי מהמטוס השמש עקבה אחרי לכל מקום. חיפשתי עצי בננות בזמן שרגלי נגעו באספלט האפור. אמא הסכימה שאקלף את הצעיף מצווארי אבל התעקשה על המעיל. גברת שדיברה ברוסית במבטא מוזר שאלה אותי אם לא חם לי. היא לא חיכתה לתשובה, היא פנתה לאמא ואבא ואמרה, "אני צריכה לתת לכם הנחיות למלחמה."
"איזו מלחמה?" שאלתי את אבא. הוא לא ענה אלא החליף מבטים עם אמא.
סל הקניות ריק
חזרה לחנותנא להזין את כתובת הדואר האלקטרוני שלך. אם יש לנו חשבון התואם את הכתובת, יישלח אליך מייל עם הוראות לאיפוס הסיסמה.
בחרו את סוג הפנייה ונשמח לעזור!
קבלו מאיתנו המלצות, הנחות ועדכונים