30% הנחה

מתחת למקום

"המסגרת העלילתית שלו עוסקת בצעירים שמקיימים חיים אולטרה רדיקלים בתוך מועדון בהנחה שהכול עומד לקרוס בקרוב בעת שבחוץ משתוללת מלחמה מטורפת. הדברים קרו באמת", כתב יוסי סוכרי, חתן פרס ברנר וחתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, על ספרו השביעי, מתחת למקום.

קיץ 1982. מלחמת לבנון. מועדון הפינגווין המיתולוגי מושך אליו צעירים המבקשים מפלט מהמציאות, ובהם סטודנט לפילוסופיה שעיניו מאופרות, לגופו מכנסיים סגולים ולרגליו מגפיים אדומים. באחד הלילות הוא מבחין בצעירה שרוקדת לבדה. כל ניסיון לפצח את דמותה מעמיק את המסתורין סביבה. הסטודנט ממשיך לפקוד את המועדון בלילות, משתוקק אל הצעירה וחולם על מקום אחר. מוזיקת הגל החדש מחרישה את רעש מטוסי הקרב בדרכם צפונה, אבל ככל שהמלחמה נמשכת, הסולידריות הישראלית מכניעה את האינדיווידואליזם וממוטטת את החלל הדחוס בעשן, בסקס ובהזיות על קיום אחר.

"טקסט מבריק, מהפנט בתכניו ומכשף בפואטיקה הקצבית והמחוספסת שלו, המתאר את ההוויה הישראלית המתוחה של שנות השמונים מתוך המציאות השבורה של ימינו אנו", נכתב באתר עם עובד. "יותר מארבעים שנה חלפו, אך כשחוזרים עם סוכרי בזמן מגלים שהשסעים, השקרים והכאבים נותרו כשהיו".

65 ₪

94 ₪

אפשרויות משלוח

איסוף עצמי מהחנות

3 - 5 ימי עסקים

חינם

המגדלור ספרים — מקווה ישראל 18 תל-אביב יפו 6511515

שליחות לדלת ביתך

3 - 10 ימי עסקים

30 ₪

חינם לסל קניות מעל 300 ₪

שילוח בינלאומי

10 - 20 ימי עסקים

150 ₪

250 ₪ לסל קניות מעל 500 ₪

350 ₪ לסל קניות מעל 1,000 ₪

500 ₪ לסל קניות מעל 1,500 ₪

* משלוח לחוֿ"ל עלול לגרור חיוב במיסים ובתשלומים נוספים, בהתאם לכללים ולתקנות של מדינת היעד. בדקו מראש, במיוחד למשלוח לארה"ב, לאור השינוי במדיניות המכסים במדינה

מתוך מתחת למקום

בפעם הראשונה שירדתי בלילה חם במיוחד באמצע חודש יוני של 1982 במדרגות השחורות המכוסות שכבת פח דקה של מועדון P והשתהיתי לרגע מול הבר שקראנו לו הקטן בקומת הביניים ושמעתי את ניקו מתחילה לשיר בקולה העמוק והדיכאוני מתוך הרמקולים האימתניים של המועדון הקטן ואפוף עשן הסיגריות את ״זה הסוף״ שלא היה שייך למוזיקה שהושמעה שם תמיד, ראיתי לשניות אחדות בבהירות שאין עליונה ממנה שאין הלימה בין מרחבי הנפש שלנו ובין קוצרם של החיים, ואלה שלי יסתיימו בקרוב מאוד, גם אם זה יהיה בעוד שישים שנים, ראיה שלא שינתה דבר באופן שבו נהגתי בראשית אותו לילה, ובמקום לגשת לבחורה שהייתה בעיניי כליל השלמות בשל גופה הגבעולי, שערה השחור, עורה הלבן ושפתיה העבות שהיו מרוחות בליפסטיק סגול, ובעיקר בשל כך שרקדה לבדה מול המראה הענקית, הלכודה בין קירות ותקרה שחורים ובין רצפת בטון ושני דרגשים מחופים בקטיפה אדומה, כמפנה את עורפה הארוך לכל מה שאינו משתקף בה, נכנעתי לפחד שהיא תסרב לי ורק הבטתי בה מתרחקת שוב ושוב מהבחורים לבושי הבגדים השחורים ובעלי השיער הצבוע באדום ובכחול שניסו להתקרב אליה כביכול מתוך האינרציה של הריקוד ולא מתוך רצון לעשות זאת, בעוד למעשה ברור היה לי שהוא שמניע באמת את תנועותיהם, מה שגרם לי לחוש עוד יותר מובס בשל הפאסיביות שלי כשיצאתי מהמועדון בחמש לפנות בוקר וראיתי מחוצה לו לאור פנסים חיוור, שלושה חיילים לבושים במדי קרב וחמושים ברובים ארוכי קנה.