זאב

"כשהייתי ילד, קנו לי לפורים אקדח צעצוע. אפילו לא פיקות, סתם צעצוע. מותר לכוון לאוויר אמרו לי, אף פעם לא לאנשים. אבל הוא צעצוע, תהיתי, אם ככה למה יש בכלל צעצועים, למה יש בכלל אקדחים? בכיתה י״ב בשיעור היסטוריה גיליתי כמעט במקרה על פרשייה חלוצית משפחתית. עשיתי אחד ועוד אחד ויצא ספר" – כך כתב עידו מיכאלי עם פרסום ספרו זאב, זוכה פרס לספרי ביכורים על שם הסופר גדעון תלפז 2026.

זאב, המכונה בפי כול זּובי, הוא מורה מחליף במגמת תיאטרון בתיכון קיבוצי. מגיל צעיר בקיבוץ הרגיש כנטע זר בין ילדי הכיתה. מנודה ומעופף מצא נחמה בתמונה שנשא עימו, ובה מי שהיה קורבן הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה, קורבן הרצח של סבו – יעקב ישראל דה האן. זּובי מתאהב בדמותו החריגה של מי שהונצח כפעיל ציוני שבגד. כשהוא ניצב על סף פיטורים מתפקיד המורה ובהשראתם של סבו ודה-האן, הוא מחליט לרדת למחתרת. הוא ייקח את מגמת התיאטרון למחנה חזרות ביער, שם יעלה מחזה שכתב על הרצח מנקודת מבטם של חברי הקבוצה החלוצית של משפחתו.

מגב הספר:
עידו מיכאלי מפליא לטוות עלילה סוחפת הקושרת בין טראומות ילדות לתנועה הציונית, בין חטאי נעורים לפריצת גבולות מערכתית, בין שייכות לאבדון [...] נע בין תקופות וסוגות ספרותיות, וקושר את הטראומה האישית לזו הלאומית.