מסכת כזבים

על שנתו הראשונה של בחור בישיבה גבוהה בהרי בנימין אי אז בשנות התשעים של המאה העשרים בספרו השני של ד"ר יעד בירן, סופר, תסריטאי, מתרגם, חוקר יידיש וספרותה.

אלול מגיע לשנת לימודים ראשונה בישיבה הגבוהה בהתנחלות מעלה ירבעם, ונפשו המסוכסכת מאיימת להיקרע. האמת והאושר שהוא מחפש בלימוד התורה אינם קלים להשגה כפי שהאמין בתמימותו, והחיים בין אלה המחשיבים עצמם לחיל החלוץ של הציונות הדתית, מציפים את כל הספקות, היצרים והתהומות שבנפשו, ומתגלמים בחזיונות שלא מן העולם הזה ובחוויות שונות ומשונות.

כתב בירן עם צאתו לאור של מסכת כזבים:
[...] כתבתי אותו בחודשים שאחרי אוקטובר, בתוך ההלם והחרדה, הפחד מהעתיד ואימת ההווה, צללתי לזיכרונות עתיקים ומכוננים, שאולי עיצבו לא רק אותי, אלא גם את העשורים האחרונים בישראל. 
זוהי אוטו-פיקציה, הישיבה היא פיקטיבית, אנשיה פיקטיביים, והאירועים המתרחשים בה עטופים בשכבות של פלא, אבל בלב הסיפור ניצב אותו נער אבוד המחפש את עצמו במקום שבו הוא איננו, מרחיק אל הרי החושך כדי לגלות שזוהי פאטה מורגנה, מהמר על כל הקופה ומפסיד. 
הייתי רוצה לכתוב שהנער הזה חזר משם חכם יותר, הבין על עצמו משהו חשוב, אבל האמת היא שעברו שלושים שנים ארוכות לפני שהסיפור שלו נהפך לרומן, ניסיון מאוחר לעבד את מה שנותר לא מעובד, מאמץ נואש לשוב ממסע מיתי שאולי אין ממנו דרך חזרה. הלוואי וקוראי הרומן יצליחו לברוא לו בית קטן בחלל הפנוי.