באוקטובר 1925 הגיע המשורר אבות ישורון לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. אמו, אביו ואחיו, שנשארו בפולין, שלחו אליו מכתבים ברצף מאז ועד 1941, השנה שבה נספו בשואה. ישורון שמר מכתבים אלה במגירת שולחנו וקרא בהם שוב ושוב, אבל מן המפורסמות הוא שמיעט לענות עליהם. "לא יכולתי לכתוב להם, הייתי אדם הרוס," הסביר את שתיקתו.
שתיקה זו לא היתה מלאה. המכתבים זכו למענה בשירתו של ישורון, והדיאלוג עִמם היה ליסוד מהותי ביצירתו. ובו מכתב האֵם מציג לראשונה את המכתבים האלה במקור היידי ובתרגום לעברית, ובוחן את הזיקה הישירה ביניהם ובין שירי הספר שלושים עמוד של אבות ישורון (1964), יצירה שהיתה לנקודת מפנה בשירת ישורון ותפסה מקום מרכזי במיתוס שנרקם סביבו.
שירי שלושים עמוד של אבות ישורון מובאים כאן במלואם, לצד מכתבי הארכיון ובליווי אחרית דבר מפורטת ומאירת עיניים מאת חוקר הספרות יעקב הרשקוביץ. בכך, ובו מכתב האֵם מציע מפתח נוסף לקריאה ביצירתו של אחד מגדולי המשוררים העברים של המאה העשרים, ולהבנת פואטיקת השבר והאיחוי העומדת ביסודה.
יוֹם יָבוֹא וְאִישׁ לֹא יִקְרָא מִכְתָּבִים שֶׁל אִמִּי.
יֵשׁ לִי מֵהֶם חֲבִילָה.
לאֹ שֶׁל מִי
וְלֹא מִלָּה.
יוֹם יָבוֹא וְאִישׁ לֹא יִקַּח אוֹתָם לַיָּד.
יֵשׁ מֵהֶם צְרוֹר וְהוֹתֵר.
יֹאמְרוּ: נְיָר פִּסַּת
וְלֹא יוֹתֵר.
בַּיּוֹם הַהוּא אֲבִיאֵם אֶל מְעָרַת בַּר כּוֹכְבָא
לְהַעֲלוֹתָם בָּאָבָק. הָעוֹלָם הַקּוֹדֵם
לֹא יַחְקֹר בָּהּ
שְׂפַת אֵם.
בני היקר יחיאל, אוצר שלי, מה עובר עליך, למה אתה לא כותב? כולנו יוצאים מדעתנו מרוב דאגה, כולנו פה חולים מרוב עוגמת נפש. לא מספיק לנו שאבא חולה כבר ארבעה שבועות? אולי הוא היה מרגיש טוב יותר אם השם יתברך היה עוזר. וזאת הסיבה שהוא לא יכול להתאושש ־ בכל יום שהדוור עובר ולא מגיע מכתב, שלא תדע מצרות, אי אפשר לסבול את זה בכלל. אם לא תענה בקרוב, לא נוכל לסבול את זה עוד.
[...] כולנו מברכים אותך ושולחים לך נשיקות. אמא שלך, שמחבקת אותך ובוכה ומתפללת שתהיה בריא, ריקל
קרסניסטאוו, 31.10.32
