"הוא חם ורך ומתמסר לקריאה ומעורר מחשבה ומאויר יפה כל כך וחכם", כתבה המשוררת מאיה וינברג על קוראים לי טיו - שיחות ורישומי מילים מאת המשורר, המתרגם והמאייר ערן צלגוב, המזמין אותנו להיכנס אל זמן-מרחב אחר, בספר המשלב שירה, הגות וסיפור מסע.
בשנת 1996 יוצא תרמילאי למסע בדרום אמריקה ומגיע לצִִ'ינצֵֵ'רוֹ שבעמק הקדוש, פֶֶּרוּ. שם הוא פוגש את טִִיּוֹ קיסְְפֶֶּה, "דּוֹד שֶֶׁל אַַף אֶֶחָָד", מקומי שאינו יודע קרוא וכתוב אך יודע את ההיסטוריה של בני עמו, האִִינְְקָָה. הם נפגשים בשוק, בשדה, במוזיאון ועל מדרגות המקדש והכנסייה לשתות צִִ'יצָָ'ה ולדבר. הם מדברים בספרדית ובשפת הקֵֵצ'וּאָָה על אהבה ואכזבה, על חלומות וצדק, על קורבנות ותקווה, על עתיד וגעגוע, ועל זיכרונות מול מציאות.
כותבת על הספר צילה זן־בר צור: "ביצירה רגישה ויפה זו שנעה ונדה על הציר שבין פרוזה ושירה, המשורר־התרמילאי מזמין את הקוראים לשיח פתוח ומרתק איתו ועם טיו להרחבת גבולות ההכרה ביחס לקטגוריה בינארית של חיים ומוות וכל המיצועים האפשריים. כמו השמאנים בני האינקה, טיו הוא 'המרפא הפצוע' כפי שניסח קרל יונג, והגותו המועברת אלינו בלשונו של ערן צלגוב, היא נוסחה המאפשרת התבוננות בחיינו, טרנספורמציה וריפוי".
