נובלה ארוכה על כתבת וצלם של מגזין מסעות שנוסעים לאפריקה כדי לצוד זיכרונות, ולצדה סיפורים קצרים בלאפריקה מאת הסופרת מיכל פלג.
"מעטים הכותבים שיכולים לתאר מסע באופן כה מושלם", כתב משה גלעד בהארץ לאחר היוודע דבר מותה של פלג בנפילה מצוק בכרתים ביוני 2025. "הכתיבה של פלג מורכבת, אינטליגנטית מאוד, רווית ידע וחוכמה, אבל מכל אלה עולה בלאפריקה תמונת עולם שלמה. רואים בה את הלבנים והשחורים, את שרידי הקולוניאליזם ואת עוולות ההווה, את העונג של המסע, את משמעות התיירות ואת הבעייתיות של זיכרון ושל עיתונות, או ספרות שעוסקת במסעות. רואים בנובלה הזו את כל המורכבות שפלג התמודדה איתה ברבים מהסיפורים והספרים שכתבה".
כתבה נעמה גרשי על הספר עם פרסומו ב-2005:
אפריקה של מיכל פלג איננה ארץ האפשרויות הלא מנוצלות, היא איננה גם מושא תשוקה אקזוטי. אפריקה היא מראה, המאפשרת לאדם הלבן הנע בתוכה את ההתבוננות בעצמו דרך אותם צללים שחורים שבהם הוא מתקשה כל כך להבחין במקום מוצאו. אפריקה מהווה מעין מראת היפוך, שהמעז להישיר מבט אל דמותו בתוכה, רואה את עצמו ללא אותם קווי מתאר ברורים, מארגנים, שאליהם הורגל כל ימי חייו. ללא אותן הגנות מערביות המדברות על פיתוח, יצרנות ויעילות. מי שמביט כך בעצמו, כפי שאומרת הכתבת בתחילת הספר, אינו יכול לחזור.
מיד אתוודה לפני הקהל על אהבתי לרגע הראשון, רגע הנחיתה בשדה זר, נמוך מתקנים ופרוע; הלם השמש, ממדי השמים, מדי החאקי הבלויים של שוטרי הגבול וצביטת הפחד מן הלא נודע בתחתית הבטן [...] דלת קלופת צבע נפתחת, נחבטת בצוויחה ואז הכניסה החגיגית, האיטית, אל המקום שאינו דומה עדיין לשום מקום אחר, כשהרשמים הראשונים נגללים בבת אחת בשיא טריותם ונטמנים כך בזיכרון, לתמיד.
